פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
מיותר
'''קבורת הלב בנפרד מן הגוף''' היא [[מנהג]], בו נהגו לגבי אנשים מפורסמים (לרוב מלכים) [[מוות|שהלכו לעולמם]], הקשור, כפי הנראה, לפולחן שרידי ה[[קדוש נוצרי|קדושים]] ב[[הנצרות הקתולית|כנסייה הקתולית]] ב[[ימי הביניים]]. בתקופה זו (ובימי הקדם) ייחסו ל[[לב האדם|לב]] תכונות כמרכז הרגש, והאומץ. ביטויים כגון "אמיץ לב" או "רחום לב" נותרו מאז. קבורת הלב בנפרד מהגוף באה לפזר מבחינה סמלית את התכונות החיוביות המיוחסות לקבורתו של אדם חיובי, ולהעביר חלק מהן למקום נוסף, במקום שתהיינה מרוכזות במקום אחד. כאשר התכונות החיוביות - אומץ, יושר, רחמים, נדיבות, מצויות הן בקברו של הגוף, והן במקום בו טמון הלב.
 
סוג נוסף של קבורת הלב בנפרד מן הגוף הינו עקב נסיבות מורבידיות שונות, כגון מקרהו של [[לואי ה-17]] שיידון להלן, בו הושלך הילד האומלל אל קבר עניים משותף וללא שם, אך לבו נלקח על ידי רופא מלוכני, ונשמר במשך מאתיים שנים.
 
[[תרומת אברים|תורמי אברים]] נקברים בנפרד מלבם, המושתל ב[[חזה|חזהו]] של אדם אחר, מקבל התרומה, ולרוב נקבר עמו עם מותו, אשר יכול להיות אף שנים רבות לאחר מכן. אך זו תוצאת לוואי של הצלת חיי אותו אדם, ולא קבורה מכוונת בנפרד.