ויליאם הכלר – הבדלי גרסאות

ב-[[1881]] שב ללונדון ונתקל ביהודים פליטי "[[הסופות בנגב]]" (כינוי ל[[פוגרום|פוגרומים]] שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי [[1882]] ביהודי דרום-מערב [[האימפריה הרוסית]]). מראה הפליטים וסיפורם זעזעו אותו. בתחילה עסק בפעילות הומניטרית בנסיון להשיג לפליטים זכויות התיישבות ב[[ארץ ישראל]] או באנגליה, אך אט אט החל להתעניין בנושא ולנסות להבינו באופן רחב. נסיון זה השתלב בחזון הנבואי של הציונות הנוצרית, לפיה גאולת העולם ו[[הביאה השנייה]] תלויות בגאולת עם ישראל. הוא נסע בעצמו לבקר ב[[קישינב]], [[מוהילב]] ו[[אודסה]] ונפגש עם [[יהודה לייב פינסקר]] ואנשי תנועת [[ביל"ו]], להם הבטיח סיוע כספי מ"החברה הנוצרית האנגלית". במקביל חיבר את החיבור המיסטי "שיבת היהודים לארץ-ישראל על פי הנביאים". בו טען, תוך הסמכות על נבואה מימי [[הח'ליף עומר]] כי "אחרי 42 ירחים נבואיים, שהם 1260 שנה, תוחזר ארץ-ישראל ליהודים, משמע ב-1896-1898"<ref name=herzel>יומני הרצל, 10.3.1896</ref>.

 

 

ככל הנראה הייתה להכלר השפעה על פרידריך הראשון, הדוכס הגדול מבאדן, והוא הפך אותו לציוני נלהב. כך ארגן פרידריך את פגישתו הראשונה של הרצל עם הקיסר שהתקיימה ב[[איסטנבול]] ואת פגישתם בעת [[מסע וילהלם השני לארץ ישראל]]. פרידריך אף פנה ל[[צאר]] ה[[רוסיה|רוסי]] [[ניקולאי השני]] בבקשה שיקבל את הרצל לפגישה, אך בקשתו לא התקבלה.