פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 7 שנים
אין תקציר עריכה
'''ברירת שארים''' הוא מנגנון [[אבולוציה|אבולוציוני]] המעודד התנהגות [[זולתנות|זולתנית]] של [[אורגניזם|פרט]]ים כלפי [[שארות#בביולוגיה|שארים גנטיים]]. מכיוון שלשארים גנטיים יש אחוז גבוה של [[אלל]]ים משותפים, לאלל הגורם לפרט לתרום להישרדותם של שארים (אלל זולתני) יש סיכוי גבוה להימצא בשאריו של הפרט. מהסיבה הזו, אלל שכזה בעצם תורם להתפשטותו ושגשגו ב[[אוכלוסייה (אקולוגיה)|אוכלוסייה]] מכיוון שהוא גורם לפרט לעזור לפרטים אחרים עם אותו אלל ומעלה את סיכוייהם לשרוד ולהעמיד צאצאים. צאצאים אלה, בתורם, ישאו בעצמם את האלל הזולתני ובכך יגבירו את תפוצתו.
 
אחד התוצרים הנפוצים של ברירת שארים הוא היכולת של פרטים במינים רבים לזהות פרטים הקרובים אליהם גנטית. זיהוי זה אינו חייב להיות [[תודעה|מודע]], ומתקיים אפילו בצמחים. עקרון '''עקרון "הזקן הירוק"''' הוא מושג פופולרי שנקבע על-ידי [[ריצ'ארד דוקינס]] המתייחס למנגנון זיהוי שארים שתלוי בהשוואת תכונות בין פרטים. אם קיימת תכונה חיצונית יוצאת דופן המאפיינת פרט שנושא את האלל הזולתני, אזי תיברר תאחיזה בין האלל לבין אותה תכונה, תיברר יכולת זיהוי של אותה תכונה בקרב פרטים אחרים וכן תיברר הפעלה של ההתנהגות הזולתנית רק כלפי פרטים שנושאים את אותה התכונה. דוקינס הדגים באופן היפותטי תכונה זאת כזקן ירוק, אם כי בטבע קיים מגוון עצום של תכונות שעשויות לשמש כ"זקן ירוק", כגון הפרשת חומרים כימיים יחודיים (לדוגמה [[ריח|ריחות]]). יש לציין שקיימים מנגנונים נוספים שמאפשרים ברירת שארים ללא זיהוי תכונה משותפת, כמו היכרות, דפוסי נדידה של צעירים הרחק ממקום הולדתם, פיזור מרחבי של צאצאים על-ידי האם בעת הטלת ביצים, ועוד.
 
== חוק המילטון ==