אבחון וטיפול באמצעות מנדלה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nurit wolk (שיחה | תרומות)
שורה 119:
בנוסף מציינת קלוג, שהמעבר מהשלב האדיפאלי לגניטלי גורם גם להתעוררותם של צבעים כמו אפרסק, ירוק בהיר, צבע הפנינה וצהוב בהיר, שיוצרים מעין פלטה של גוונים [[רומנטיקה|רומנטית]]. עוד היא טוענת, שכאשר ההתפתחות דרך שלבי הגדילה מופרת על ידי [[תאונה]] או [[מחלה]], אז ה[[אגו]] של האדם נופל לתוך גוונים חשוכים וכהים יותר. במקרה כזה, על המטפל לסייע למטופל לעורר צבעים בהירים יותר, וכך במקביל לתנועה המעגלית של המנדלה, חומרים קונפליקטואלים מועלים וסובבים, ובהדרגה מופחתים ומבוטלים. האפרוריות נעלמת, וההבעה הבהירה של הרגשות מופיעה. זו מראה על כוחות, אמביציה, אנדיבידואליזציה, החופש [[אהבה|לאהוב]], ולבסוף מוכנות להמשיך הלאה.
 
כאשר למשל אדום בהיר מופיע בשלב הרביעי (האוראלי) אצל אדם בוגר, הדבר יכול להוות אינדיקטור לרצון לשגשוג, והעדרו של צבע זה יכול להעיד על נושאים הקשורים בהישרדות וצרכים אוראליים. דוגמה נוספת היא שכאשר הצבע הכחול יופיע בשלב השמיני, ([[ספרציה-אינדיבידואציה]])שלב האינדיבידואציה והדיפרנציאציה, הדבר יכול להצביע על יכולת תקשורת עם אחרים באופן בוגר, פתיחות לשונית ואוטונומיה מלאה.
 
קלוג טענה כי לא רק הגוון חשוב, אלא גם עוצמת הצבע, ולכל צבע וגוון יש משמעות שלילית ומשמעות חיובית.