לימוד בעל פה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←יתרונות וחסרונות: הרחבה |
|||
שורה 3:
==יתרונות וחסרונות==
הטכניקה העיקרית של לימוד בעל פה היא בדרך של [[עקרון החזרה|חזרה]], מתוך ההנחה כי ככל שהתלמיד יחזור על החומר הנלמד, הוא יהיה מסוגל לזכור אותו יותר טוב. הנחה זו נשענת על העובדה שחשיפה חוזרת ונשנת ל[[מידע]] מסויים הנמצא ב[[זיכרון לטווח קצר]] אכן מגדילה את הסיכוי שישלף בצורה מוצלחת מ[[זיכרון לטווח ארוך|הזיכרון לטווח הארוך]]{{הערה|שם=קוגנטיבית|יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגנטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.}}.
שיטה זו מתאימה במיוחד ללמידת רשימות [[מילה (בלשנות)|מילים]] משום שהמידע בזיכרון לטווח הקצר [[קידוד (זיכרון)|מקודד]] באופן [[קול|צלילי]]-[[פונולוגיה|פונולוגי]] המבוסס על ה[[שמיעה|שמיעה]]{{הערה|שם=קוגנטיבית}}.
עם זאת, שינון משמר שבו נעשת חזרה על החומר ללא פיתוח שלו, אינו משפר את יכולת השליפה והזיכרון לטווח הארוך{{הערה|שם=קוגנטיבית}}. בנוסף, בשטחי לימוד רבים, במיוחד ב[[מתמטיקה]] ומקצועות דומים, לימוד בעל פה הוא בעל תועלת נמוכה יחסית. מסיבה זו נעשה בו שימוש בעיקר עבור מידע שלא ניתן ללמוד בצורה יעילה יותר.
| |||