|
}}
'''ארוחת בוקר על הדשא''' (Le Déjeuner sur l'herbe,. בתרגום מילולי "ארוחת צהריים על הדשא") הוא ציור שמן על בד של ה[[צייר]] ה[[צרפת|צרפתי]] [[אדואר מאנה]]. הוא מתאר דמות נשית עירומה שלצידה שני גברים לבושים, סועדים בגן.
הציור הוצג לראשונה בסלון הדחויים ב[[פאריס]] בשנת 1863 ועורר מחלוקת חריפה. עד אז היה מקובל לתחום ציור של עירום נשי במסגרת תנ"כית, [[מיתולוגיה|מיתולוגית]] או סיפורית. בפעם הראשונה הוצג בפאריס עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית. חלק מהמבקרים לא קיבלו את ערך החופש האמנותי, ותפשו את היצירה כבלתי מהוגנת וכבלתי לגיטימית.
הציור, אשר צויר באמצע [[המאה ה-19]] ומציג עירום נשי בקרבת גברים לבושים, עורר מחלוקת רבה באותה תקופה ובראשונה הוצג בסלון הדחויים ב[[פאריס]]
הציור זעזע את [[צרפת]] של 1863 מכיוון שהנו מציג עירום נשי בהקשר יום-יומי, לעומת תנכי, [[מיתולוגיה|מיתולוגי]] או סיפורי. היצירה אינה מצוירת מתוך מניע חברתי או פוליטי אלא מבטאה את הרצון של האמן לאינדיבידואליות וחופש אמנותי.
== אמצעים אמנותיים ==
ה[[פרספקטיבה]] בציור אינהשגויה נכונהואף ומעוותת,מעוותת. הדמויות במישורבחלקה הראשוןהקרוב של התמונה גדוליםגדולות יתר על המידה יחסית לסיבבתםלסביבתם. וכןכך גם שואבת המים במישורבחלק האחורי.
ה[[קומפוזיציה]] משולשת וסגורה. נקודת המגוז הנההינה בפיסת השמיים בקצה קרחת היער בראששבחלקו העליון הציור.
== אימפרסיוניזם ביצירה ==
היצירה מתעסקתעוסקת בשעותבפעילות הפנאיפנאי היום יומיותיומיומית של המעמד הבורגני בצרפת,. נושא זה העסיק את ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטים]] רבות.
[[אימפרסיוניזם]] מתבטא גם בהשטחת הדמויות, אופן ציורסגנון אשר הושפע מן ה[[אמנות יפנית|אמנות היפנית]],. כמוביצירה כןזו, על אף שציורלצד הדמויות מבוצעבמרכז בצורהשצויירו מלוטשתבאופן מדוייק ומדויקתומלוטש, עציםנראים בקצוותפרטי התמונההעצים שמסביב מטושטשים ומצוירים באופןבסגנון אימפרסיוניסטי לחלוטין.
== חשיבות הציור ==
מאנה צייריצר ציוריםעבודות שנחשבו לפרובוקטיביםלפרובוקטיביות ועוררו סקנדלשערוריות. הציורעבודותיו גרםגרמו לאי נוחות רבה בקרב ה"נובו-רישים" של [[המאה ה- 19]] בפריזב[[פאריס]] משתי סיבות. ראשיתהאחת, האישה עירומה ואילו שני הגברים לבושים; שניתהשניה, האישה מתבוננתאינה ישירותמשפילה אלאת הקהלעיניה, ולאאלא משפילהמיישירה את עיניהמבטה אל הצופה.
הקהל שהגיע למוזיאון ביום ראשון אחר הצהריים הבין שלא מדובר בעירום סימבולי, אלא באישה רגילה, בת הזמןתקופתם. העירום הואהיה נוכח, קונקרטי והאישה היא אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים שלבני המעמד הבורגני וחשף את אופיהאופיו הבלתי מוסרי של "התקופה[[העידן היפה"]]: גברים בורגנים רבים נהגו לפקוד מועדוני זנות ובורדלים ולעסוק בסחר חליפין מיני.
הציור מציב, למעשה, שם מראה מול פניהם של הגברים הבורגניים ובסיטואציה לאבלתי נוחה כללבעליל: במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון יחד עםבחברת נשותיהם, ילדיהם ולעתים מעסיקםאף בעבודהמעסיקיהם. מאנה ידעהיה מודע לכך זאתובחר ועשהלבטא זאתבעבודתו כמחאהמחאה חברתית.
ציירי התקופה נהגו לצייר את חיי הרחוב המשועשעים של פריז, כאשר. לעתים היוו ציוריהם היו תעתיק של המציאות ולעתים נכח בהם יסוד ביקורתי, כגון ציורובציורו זה של מאנה.
[[קטגוריה:ציורים]]
| 