טחנת קמח עתיקה בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
==התפתחות טחנות הקמח==
בשלב הראשון להתפתחות של טחנות הקמח הקימו מתקני עץ פשוטים : הצרו פלג מים ועל ידי כך הגבירו את זרם המים, לאחר מכן הקימו מעל, מסגרת דמוית שולחן כאשר מעליו בנויה סוכה מאולתרת שבתוכה הוכנסו רחיים סיבוביות של יד, מרכיבים חשובים נוספים של המתקן היו: גלגל אץ בעל 6-4 זוויות פסיעה (דמוי [[מדחף]]) וציר שחיבר בין שקע העליון של גלגל אץ (גלגל המים) לאבן תחתונה של הרחיים באופן שגרם להם להסתובב. עקב ממדיו הקטנים, תפוקתו של המתקן לא הייתה רבה, קילוגרם אחד של קמח לשעה בערך. עם זאת ניתן לאומר שלמתקן מסוג זה היו גם היתרונות כמו למשל : הרכבה והסרה מהירה ללא מאמץ רב, ניידות ומציאת מקור הכוח (מים) להפעלתו של המתקן[3].
בשלב השני לטחינה בכוח המים, הטוחנים יתמקדו בפיתוח התעלות והטיית הזרמים של פלגי המים. על מנת להגביר את הזרם, המים הועברו דרך מרזב מיגלשי שגובהו בדרך כלל פחות משני מטרים, כתוצאה מהפרשי הגובה שנוצרו, מים זרמו בעוצמה דרך גלגל האץ והתפוקה של המתקן גדלה. עם זאת בשלב זה, עדיין לא חלו שינויים בצורה וההרכב של המתקן עצמו[2].
בשלב השלישי מופיע סוג חדש של טחנות הקמח הנקרא "טחנת מיגלש", המתאפיין במעבר ממתקני אץ קטנים וניידים, לשימוש באבן כמרכיב העיקרי למבנה קבע של טחנת הקמח. יחד עם זאת מפתחים שיטות חדשות להגברת זרם המים, שיטות אלו כוללות: הקמת [[סכר|סכרים]] במקורות של המים שופעים, הכוונה של זרם המים דרך תעלות הטיח לעבר [[אמת מים|אמות – מים]] ארוכות אשר מוליכות את המים לתוך המבנה. בתוך המבנה עצמו המים עוברים דרך מיגלש אבן שגובהו בשלב זה, שני מטר ויותר (רחב בחלקו העליון וצר בחלקו התחתון) צורה זו מאפשרת להגביר את הלחץ של המים המכים בגלגל האץ. כתוצאה משדרוגים אלו נוצרה אפשרות להשתמש בריחיים גדולים יותר להגדלת התפוקה בטחינת הקמח. מיתקן על [[נחל התנינים]] הנימצא ליד הקיבוץ מעגן מיכאל, הוא דוגמה לטחנת מיגלש טיפוסית, מערכות של טחנת קמח זו כוללות סכר פנימי של 175 מטר וחיצוני של קילומטר ורבע אשר יוצרים אגם על פני [[ביצת
שלבים האחרונים בתהליך ניצול כוח המים בארץ ישראל התאפיינו בהתגבשות הסופית של מבנה טחנת הקמח ומרכיביו. ניצול המים והתפוקה הכללית בטחנות מגלש הייתה רבה אך לא מספקת, לכן נעשו נסיונות לפתח מיתקנים יעילים יותר. מיגלש המים הוחלף בארובה (מגדל חלול בנוי אבן עם נקב קטן בתחתית) והמים הועברו אל תוך הארובה דרך התעלה בחלק העליון של המתקן, כתוצאה מכך המים פרצו החוצה בלחץ רב והכו בגלגל המים בעוצמה רבה יותר, לאחר התקנת הארובה ניצול המים בטחנות הקמח הגיעה עד כדי 35 אחוזים ואף יותר, לאומת ניצול של 20 – 25 אחוז בסכרים וטחנות מגלש. בעקבות כך על בסיס טחנות "הארובה" יתפתחו שני סוגים נוספים של טחנות הקמח, האחד הוא: "טחנת אשדה" הבנויה בשניים – שלושה מפלסים הכוללת – זוג רחיים נוסף וגלגל המים משוכלל מברזל. וסוג השני הנקרא "בריכת הרמה" מתקן הפועל לפי [[חוק הכלים השלובים]], אשר שימש גם להשקאה, ראוי להדגיש שטחנות הקמח מסוג "בריכת – הרמה" הן תופעה ארץ – ישראלית ולא קיימים עדויות לטחנות קמח דומות במקומות אחרים בעולם[3]. אחד המקומות בארץ שניתן לראות את שרידיה של הטחנה מסוג "בריכת הרמה" נמצא ליד המעיין בראש העין, מצפון – מערב לכפר ערבי הנטוש אל – מיר[4].
==תהליך טחינת הקמח בכוח המים==
שורה 17:
הופעתן של טחנות הארובה גרמו למהפכה נוספת בתחום ניצול אנרגיית המים לצרכיו של האדם, בטחנות קמח עם הארובה אשר הוקמו על פלגי המים שופעים של מאה ליטר לשנייה, המאפשרות מפל מים של כשמונה מטרים על גלגל העץ, ניתן היה להתקין ולהפעיל עד שלושה זוגות רחיים גדולים ולטחון כ- 80 קילוגרם קמח לשעה. כמו כן לאחר החלפת גלגלי מים מאץ בגלגלי הברזל עם כמות כפולה של זוויות פסיעה התפוקה בטחנות הארובה עלתה עד ל 120- 150 ק"ג קמח לשעה ביממה.
אולם החשיבות העיקרית של טחנות הארובה היא ביכולת לנצל מקורות דלי – מים על ידי הפלה של המים מגובה רב (עד כדי 12 מטר), יחד עם השימוש בגלגלי מים אופקיים ובכך להפוך את החיסרון ליתרון, מה שחיוני במיוחד במרחב הארץ – ישראלי, לעניין זה טחנות הארובה הגיעו לשיא התפתחותם
==מבנה ותפעולה של טחנת קמח==
|