נפרופתיה סוכרתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
←‏סיבות: עריכה
שורה 20:
 
== סיבות ==
במצב סוכרתי, בין השאר בגלל ריכוז ה[[גלוקוז]] הגבוה, שמשבשהמשבש את המאזן ההורמונלי בגוף, מתקיימת זרימת יתר בעורקיק האפרנטי (Afferent Arteriole), סינון יתר ובב[[פקעית]] ([[Glomerulus]]) סינון יתר, ולחץ הידרוסטטי מוגבר. ריכוז הגלוקוז הגבוה גורם גם לשינויים ביוכימיים בדפנות נימי הפקעית: החורים בדפנות הנימים (להלן-ה'''פוריות''', (Pores)) מתרחבים, והמטען השלילי הקיים באופן טבעי בדפנות הנימים-נעלם. במצב זה, החלבון [[אלבומין]], אשר במצב תקין נדחה מדפנות הנימים בגלל שהמולקולה שלו גדולה מדי ל'''פוריות''' ובגלל מטענו החשמלי השלילי, מצליח לחדור לתוך ה[[כליה]]. הכליה מצליחה לסנן חלק מהאלבומין ולהוציאו דרך ה[[שתן]], אולם חלק ממנו שוקע ב[[מזנגיום]] (Mesangial cells), רקמת החיבור של הפקעית, וסותמת את המזנגיום. בתגובה הגוף מגייס [[מאקרופאג']]ים המסתננים למזנגיום על מנת לסלק את האלבומין ששקע. פעילות המאקרופאג'ים גורמת להרס המזנגיום, ומבנה הפקעית והפעילות שלה נפגעים.
 
החלבון [[אלבומין]] כמעט ולא מסתנן ב[[כליה]] במצב תקין, גם משום שהמולקולה שלו גדולה מדי ל'''פוריות''', וגם משום שהמטען החשמלי השלילי שלו דוחה אותו מדפנות הנימים.
בדרך זו, הכליות נפגעות בצורה איטית, [[נפרון]] אחר נפרון. הפגיעה היא ארוכה ומתמשכת, ובתחילה לא מורגשת. הפגיעה הכלייתית מתחילה לאחר כ15כ-15 עד 20 שנה של סוכרת, ומרגע שהיא מתחילה, הירידה בקצב סינון הכליה בחולה לא מטופל היא של 10 מ"ל לדקה לשנה. כלומר, אדם בעל כלייות בריאות בעלות יכולת סינון של 120 מ"ל לדקה שלא יטופל, יגיע תוך 12 שנה למצב של אי ספיקה כלייתית סופנית.
במצב סוכרתי, ב"עידוד" הלחץ הגבוה, האלבומין "בורח" דרך ה'''פ‏וֹריוֹת'''‏. חלק ממנו מגיע ל[[שתן]] וחלק ממנו שוקע ברקמת החיבור של הפקעית (Mesangial cells). המזנגיום עוטף את נימי הפקעית כמו רשת, ומתרחב או מתכווץ, ובהתאמה מגדיל או מקטין את שטח הפנים של הנימים, בהתאם לרמת הסינון הנדרשת.
 
שקיעה של אלבומין סותמת את המזנגיום. בתגובה הגוף מגייס [[מאקרופאג']]ים המסתננים למזנגיום על מנת לסלק את האלבומין ששקע. פעילות המאקרופאג'ים גורמת להרס המזנגיום, ומבנה הפקעית והפעילות שלה נפגעים.
בדרך זו, הכליות נפגעות בצורה איטית, [[נפרון]] אחר נפרון. הפגיעה היא ארוכה ומתמשכת, ובתחילה לא מורגשת.
הפגיעה הכלייתית מתחילה לאחר כ15 עד 20 שנה של סוכרת, ומרגע שהיא מתחילה, הירידה בקצב סינון הכליה בחולה לא מטופל היא של 10 מ"ל לדקה לשנה. כלומר, אדם בעל כלייות בריאות בעלות יכולת סינון של 120 מ"ל לדקה שלא יטופל, יגיע תוך 12 שנה למצב של אי ספיקה כלייתית סופנית.
ניתן לחלק את הסוכרת הכלייתית לארבעה שלבים, על פי צורת האבחון וצורת הטיפול:
# '''מיקרואלבומינוריה'''-נפרפתיה "שקטה".