האבקה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Megachile_on_Salvia_1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בנאיתדבורת-עץ שחורהעדינה מאביקה מרווה ריחנית]]הופעתו של ה[[צוף]] היוותה שלב חשוב נוסף בהתייעלות מנגנוני ההאבקה. ייצור מאסיבי של אבקה בתור מזון למאביקים הינו בזבזני מבחינה [[אנרגיה|אנרגטית]] עבור הצמח, משום שהאבקה עשירה ב[[חלבון]]. ייצורה של תמיסת סוכר פשוטה ו'זולה' (הצוף) בתוך רקמות מיוחדות (ה[[צופן (בוטניקה)|צופנים]]), במיוחד לצורך משיכת החרקים אל הפרח, חוסך עבור הצמחים משאבים רבים ויקרים. צמחים רבים פיתחו לעצמם מנגנונים המונעים מהחרקים לאכול את האבקה (שערכה גבוה יותר גם עבור החרק), כדי להבטיח שלא תתבזבז. בפרח ה[[מרווה]], למשל, האבקה חבויה בתוך הפרח, ללא אפשרות גישה לחרקים. כשדבורה עומדת על בסיס הפרח ומוצצת צוף, היא מפעילה "דוושה" מיוחדת, המפזרת את האבקה על גבה, כך שלא תוכל לאוספה (ראו תמונה). מנגנון בעל עיקרון דומה קיים גם ב[[סחלב|סחלבים]] רבים.