אוניברסיטת א-זיתונה – הבדלי גרסאות

עם תלמידיו ואנשי הסגל של המוסד נמנו דמויות מפורסמות כמו ההיסטוריון ומבשר ה[[סוציולוגיה]] [[אבן חלדון]] (1406-1332) ואחיו, יחיא אבן חלדון (1379-1332), התאולוג מוחמד אבן ערפא אל ורע'מי מן ה[[האסכולה המאלכית]] , המלומד האנציקלופדיסט אחמד אבן יוסף אל טיפאשי, הנוסע והמספר עבדאללה טיג'אני (מאה ה-14). לימדו כאן חכמים מ[[אנדלוסיה|אנדלוס]] כמו אבן אל-אבאר (? - 1259), אבן עוספור (?- 1270), חאזים מ[[קרתחנה (ספרד)|קרתחנה]] (? - 1285), אבן אל גמז (? - 1293) או ה[[מתמטיקאי]] אל-אבילי (? - 1386).

ומאוחר יותר הסופר ומנהיג ה[[איגוד מקצועי|איגודים המקצועיים]] טאהר חדאד, הפוליטיקאי והסופר עבד-אל-עזיז א-תעאלבי, ה[[משורר]] ה[[לאומי]] התוניסאי עבד-אל-קאסם א-שבי, התאולוג הרפורמיסטי ה[[אלג'יריה|אלג'יראי]] עבד אל-חמיד בן באדיס וה[[שופט]] והמלומד מוחמד טאהר בן עאשור.

המדרסה הוקמה בשנת 737, חמש שנים אחרי הקמת המסגד הגדול אז זיתונה. היא הפכה למוסד חינוך שבו לימדו, פרט לתאולוגיה ומשפט ([[פיקה]], [[חדית]] ו[[קוראן]]) לפי תורות האסכולה המאלכית, גם ספרות ו[[מדע|מדעים]]ים. בין המאות ה- 11-9 עדיין לא הייתה אז-זיתונה האוניברסיטה הראשונה בחשיבות ב

המורים, השייחים, היו מלמדים כשנשענו על אחד העמודים ובמסביבם התלמידים במעגל. למרות הפשטות לכאורה של התנאים, ההוראה הייתה מאורגנת היטב, לפי כללים מדוייקיםמדויקים: מספר השעות, מספר התלמידים לכל מורה, הקוריקולום, והענקת הדיפלומות אחרי בחינה באולם התפילה הגדול של המסגד, בפני חבר בוחנים שכלל את כל הסגל של אז זיתונה, ובנוסף לפעמים כמה מנכבדי [[המדינה של תוניס|העיר העתיקה של תוניס]]. אחרי מחזור של ארבע שנים, הסטודנט קיבל דיפלומה שנקראה "איג'אזה", ואחרי מחזור של שבע שנים, את הדיפלומה היוקרתית המכונה "טאטוי.

הביי של תוניס, [[אחמד ביי בן מוסטפא|אחמד הראשון בן מוסטפא]], שיקם את הספריההספרייה העתיקה בסביבות שנת 1840 ובהשפעתו של המורה וההוגה [[מחמוד כבאדו]] (1871-1812), העשיר אותה גם בפרסומים מדעיים חדשים. מאז הספריההספרייה נקראת "אחמדייה".

בהמשך אוצר הספריההספרייה גדל גם בזכותו של [[חייר א-דין פאשה]] שהוסיף לה ספרים רבים שהוחזקו בעבר במדרסות אחרות ובתי [[זאווייה]] ממקומות אחרים.

צאדוק ביי היה הראשון שהנהיג רפורמות במוסד בשנת [[1856]]. הן קיבלו תוקף מחודש בצו שלו מ[[26 בדצמבר]] [[1875]] שבו צויינו במפורש, בין השאר, המקצועות וספרי הלימוד. בנוסף למדרסת אז זיתונה הוקמה גם מכללה - [[מכללת צאדיקי]] שהמורים שלה היו בוגרי זיתונה.

ועדה זו הוקמה לבסוף רק בשנת [[1945]], תחת ראשותו של מוחמד טאהר בן עאשור, כשחברים בה מוחמד צלאח בן מראד ומלומדים אחרים ועוד חברים בתנועה הלאומית התוניסאית. ועדה זו המליצה להנהיג כמקצועות חובה את המדעים המודרניםהמודרניים המערביים ולימוד השפות הזרות, לשנות את השיטות הפדגוגיות על ידי השימוש ההוראה כתובה, שעות שבועות ומדויקות והפחתת מחזור הלימודים. בשנת [[1947]] נחתם חוזה בין האוניברסיטה והחוג "חלדוניה" שדרכו נוצרו בתוך זיתונה משרות הוראה למדעי הטבע , ל[[היסטוריה]] ו[[גאוגרפיה]] ול[[פילוסופיה]]. הרפורמיסטים עמדו על קבלת פטור מ"מג'בה" ומשירות צבאי. התהליך הדיר שינה מעיני הרשויות, כולל השלטונות הקולוניאליים הצרפתיים שחששו התנועות החתרניות של הסטודנטים מזיתונה בהשפעת תנועת "התוניסאים הצעירים".

במרץ 1956 הנשיא [[חביב בורגיבה]] ניתק את הקשר בין האוניברסיטה ובין המסגד. ב[[20 במרץ]] [[1956]] הוקמה האוניברסיטה בגרסתה המודרנית. היא הפכה ב-[[26 באפריל]] [[1961]] ל[[פקולטה]] לשריעה ולתאולוגיה במסגרת אוניברסיטת תוניס. בשנת [[1987]] יורשו לשלטון של בורגיבה, [[זין אל-עאבדין בן עלי]] עשה מחווה לאנשי התנועה האסלאמית אנ-נהדה והחזיר לה את מעמדה כאוניברסיטה נפרדת, המורכבת משני מכונים וממרכז למחקר בקירואן.

נכון לשנים 2009-2008 באוניברסיטה לומדים כ-1,500 סטודנטים במסגרת שני מוסדות שבתוכה: המכון הגבוה לתאולוגיה והמכון הגבוה ל[[ציוויליזציה]] אסלאמית. בנוסף יש לאוניברסיטה מרכז למחקרים אסלאמיים הנמצא ב[[קירואן]].

האוניברסיטה מעניקה תארתיאר ראשון (בשריעה ומחשבת האסלאם), שני ושלישי במדעי האסלאם , תואר [[טכנאי]] בכיר ב[[מולטימדיה]] ישומית באמנויות אסלאמיות, טכנאי בכיר באמנויות המורדת האסלאמית.