שאנסון – הבדלי גרסאות

[[File:Cordes-sur-Ciel - Musiciens.jpg|thumb|250px|נגנים בלבוש ימי הביניים בפסטיבל מוזיקה בקורד-סר-סייל, צרפת]]

'''שאנסון''' הוא [[ז'אנר מוזיקלי]] שהחל דרכו ב[[צרפת]] כשיר [[פוליפוניה|פוליפוני]] בשלהי [[ימי הביניים]] ו[[תקופת הרנסאנס]]. שאנסונים מוקדמים נוטים לצורות קבועות, [[באלאדה]], [[רונדו]] או [[וירלאי]], אם כי בהמשך היו [[מלחין|מלחינים]] שכתבו [[מוזיקה]] ל[[שירה]] פופולרית במגוון צורות.

 

==שאנסונים מאוחרים==

שיר סולו צרפתי התפתח בסוף המאה ה-16, כנראה מן היצירות הפריזאיות שהוזכרו קודם. במשך [[המאה ה-17]] שגשגו שירי אהבה, שירי שתייה ודומיהם, בדרך כלל בליווי [[לאוטה]] או כלי מקלדת. תרמו להם מלחינים כמו אנטואן בוסה, דניס גוטייה, מישל לאמבר ומישל-רישאר דה לאלאנד.

 

במשך [[המאה ה-18]] הייתה ה[[אופרה]] המוזיקה הווקלית השלטת, אבל שירת הסולו קמה לתחייה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], תחילה בנעימות טרקלין, אבל באמצע המאה כבר הופיעו יצירות מתוחכמות ומלוטשות, שהושפעו מן ה[[ליד]]ר הגרמניים, שמצאו את דרכם אל צרפת. לואי נידרמאייר, הנתון לקסמי [[פרנץ שוברט|שוברט]], היה הציר המרכזי בתנועה זו, ואחריו [[אדואר לאלו]], פליסיין דוד ורבים אחרים. מלחיני השיר הצרפתי של סוף המאה ה-19, שכונה מלודיה או שאנסון, היו [[ארנסט שוסון]], [[עמנואל שברייה]], [[גבריאל פורה]] ו[[קלוד דביסי]], [[מוריס ראוול]], [[פרנסיס פולנק]] ורבים ממלחיני [[המאה ה-20]] בצרפת המשיכו במסורת איתנה זו.

מאפייני השאנסון במאה ה-20 הנם בעיקר חשיבותן של המילים, השפעות מוזיקליות זרות (בעיקר [[ג'אז]], [[סווינג]] ו[[רוקנרול]] מ[[ארצות הברית]]) ומבצעים בעלי נוכחות בימתית.