אוהד (ספורט) – הבדלי גרסאות

* פגישות עם אוהדים אחרים, לפני (בעיקר ב[[פאב]]ים, חלקםחלק מהפאבים מזוהים עם קבוצה מסוימת) ובזמן משחקים.

ישנן רמות שונות של אהדה. יש אוהדים המסתפקים בהערצת הקבוצה וצפייה במשחקיה ב[[טלוויזיה]] בעוד שאחרים נוהגים לרכוש כרטיסים ולצפות במשחקיה גם באצטדיון. אוהדים אדוקים יותר אף רוכשים מנוי עונתי ובאים לכל משחקי הבית של הקבוצה, ואף למשחקי חוץ. ישנם אוהדים הלוקחים יוזמה ומארגנים ארגון אוהדים, וכן מנהיגים את [[עידוד (ספורט)|עידוד]] הקבוצה במשחקים באמצעות שירה, [[כלי נגינה]] (הנפוצים ביותר הם [[תופים]] ו[[צופר]]ים), [[מגאפון]], [[דגל]]י ענק ואף אמצעי [[פירוטכניקה]] כגון [[חזיז (נפץ)|חזיזים]] ו[[רימון עשן|רימוני עשן]]. ישנם אוהדים אדוקים במיוחד שעבורם הקבוצה היא מרכז עולמם, והם מנהיגי אוהדים ואף עוקבים אחרי משחקי קבוצות הנוער של המועדון. ב[[עברית]] אוהד אדוק מאוד שמאוד מעריץ את הקבוצה נקראהנקרא "אוהד שרוף".

אהדה מוגזמת יכולה לגרום גם לתופעות של [[אלימות]] ו[[אלימות בספורט]] בפרט, בעיקר עקב [[יריבות ספורטיבית]] עם קבוצה אחרת, עקב הפסד כואב או עקב [[שכרות]]. אוהדים אלימים נקראים [[חוליגן|חוליגנים]] (המונח נפוץ במיוחד ב[[אנגליה]]) ואילו קבוצות אוהדים אדוקות במיוחד ואף אלימות נקראות [[אולטראס]] (המונח בא מ[[איטליה]]). בעברית מקובל לקרוא לקבוצות אלימות שכאלה "הגרעין הקשה" או "הקומץ" (ב[[אירוניה]] על דברי בעלי הקבוצות שתמיד טוענים שרק קומץ מהאוהדים הוא הבעייתי והאלים, ושהרוב נורמטיביים).