הרפובליקה הצרפתית הרביעית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 23:
עם זאת, אמצעים אלו לרציונליזציה של ההליך הפוליטי לא פעלו. ובמשך כל שנות קיומה סבלה הרפובליקה השלישית מאי יציבות שלטונית, וממשלות התחלפו מדי מספר חודשים. התפרקות "ברית שלוש המפלגות" ב-[[1947]], כאשר הקומוניסטים עזבו את הקואליציה, האופוזיציה הגוליסטית, ושיטת הייצוג היחסי לא איפשרו יציבות מיניסטריאלית. הקמת הקואליציה הייתה לרוב מעשה טלאים של מפלגות שפעלו מאינטרסים אד הוק, ברשת של שאיפות אישיות ופוליטיות מנוגדות. הזעזועים בעקבות התמוטטות האימפריה הקולוניאלית הצרפתית, ששיאם ב[[מלחמת העצמאות האלג'ירית]] תרמו והאיצו את חוסר היציבות החוקתי.
לאחר פרישת הקומוניסטים מן הממשלה עלה רעיון "הכוח השלישי", של ממשלות המתבססות על גורמים פוליטיים בספקטרום שאינו כולל את הקומוניסטים משמאל ואת הגוליסטים מימין. רעיון זה הביא למעשה לשלטון סיעות הקתולים בתמיכת המפלגות הרדיקליות הקטנות, כאשר הסוציאליסטים משחקים תפקיד משני, ממשלות שאף הן נטו להתפרק כעבור זמן קצר. מ-[[1952]] עד [[1954]] משלו ממשלות ימין מובהקות, שדיכאו את אירגוני העובדים ואת הקומוניסטים ובמאבק הבין גושי נקטו בעמדות פרו [[ארצות הברית|אמריקאיות]] מובהקות.{{הערה|ד"ר ש.י. בלוך, ארצות אירופה המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה, '''תולדות המאה ה-20''', הוצאת יזרעאל, 1963, כרך ב', עמ' 104}} נסיון שונה הייתה ממשלתו של [[פייר מנדס פראנס]] שנתמכה גם על ידי הסוציאליסטים והקומוניסטים ושלטה בין יוני 1954 לפברואר 1955. לאחר נפילת ממשלה זו, ותקופה קצרה של שלטון ממשלת המרכז של [[אדגר פור]] עלו לשלטון ממשלות שמאל, שמשלו בין [[1956]] ל-[[1958]].
==אחדות אירופית==
יצירת [[קהילת הפחם והפלדה האירופית]] הוצעה לראשונה על ידי שר החוץ הצרפתי [[רוברט שומאן]] והכלכלן [[ז'אן מונה]] ב-[[9 במאי]] [[1950]] כדרך למנוע מלחמה עתידית בין צרפת לגרמניה. על אף ש[[בריטניה]] הוזמנה להצטרף, ממשלת הלייבור לא הצטרפה ליוזמה. "אמנת פריז" שנחתמה ב-[[1951]] איחדה את תעשיות הפחם והפלדה של צרפת, ]]איטליה]], שלוש מדינות [[בנלוקס]] ו[[גרמניה המערבית]]. הצלחתה של קהילה זו הביאה לחתימתו של [[הסכם רומא]] בשנת [[1957]] שהיה תחילתו של [[השוק האירופי המשותף]], שיהפוך בשנת [[1993]] ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. בהתפתחות זו הייתה לממשלות הרפובליקה הרביעית תפקיד חשוב.
==דקולוניזציה וסופה של הרפובליקה הרביעית==
[[מלחמת העצמאות האלג'ירית]] החלה לאחר כשלונה של צרפת ב[[מלחמת הודו-סין הראשונה]]. תהליכי הדקולוניזציה הביאו לדרישות לעצמאות ב[[מרוקו]], [[תוניסיה]] ו[[אלג'יריה]], מושבות צרפת בצפון אפריקה, שהיו מאוכלסות במתיישבים צרפתים. בתחילה נקטו ממשלות הרפובליקה הרביעית בצעדים תקיפים נגד המורדים באלג'יריה, והצליחו להכיל את המרידה, אך בסופו של דבר הביא המרד לפילוג בעם, ובעוד שהכוחות הצרפתים הצליחו בצעדים הצבאיים לדכא את המרד, העלה חלק גדול מן הציבור שאלות מוסריות ואחרות באשר לצעדים שננקטו, ולאפשרות להחזיק לטווח הארוך במושבות בניגוד לרצונן.
במאי [[1958]] הציע ראש הממשלה הנבחר [[פייר פלימלן]], איש המפלגה הקתולית, לשאת ולתת עם הלאומנים האלג'ירים. אנשי הימין בצבא הצרפתי בראשות הגנרל [[ז'אק מאסו]] תפסו את השלטון בעיר [[אלג'יר]] ואיימו להתקיף את פריז אם לא יועמד הגנרל דה גול בראשות הרפובליקה. משהסתבר כי הציבור אינו מוכן להגן על הרפובליקה מפני המורדים, פנו ראשי הרפובליקה אל הגנרל דה גול, שהסכים להרכיב ממשלה, וזאת בתנאי שתתקבל חוקה חדשה שתבסס [[משטר נשיאותי]]. לאחר קבלת השלטון על ידי דה גול ב-[[1 ביוני]] [[1958]] באה אל קיצה הרפובליקה הרביעית. לאחר קבלת החוקה שהציע דה גול, ב-[[28 בספטמבר]] 1958, החלה תקופת הרפובליקה החמישית.
==הערות שוליים==
| |||