קירסיר – הבדלי גרסאות

השימוש המתועד הראשון בקירסריםבקירסירים היה ב[[האימפריה האוסטרית|אוסטריה]] אצל [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]] שגייס גדודים בני 100 חיילים בשנת [[1484]] לשורות צבאו. ה[[צרפת]]ים אימצו את הקירסרים בשנת [[1666]] וב-[[1705]] מספר הגדודים של הקירסרים באימפריה האוסטרית הגיע לעשרים. בעקבות הצלחתם בקרבות, גם המדינות האחרות גייסו כוחות קירסרים משל עצמן.

הקירסירים הראשונים היו דומים בחימושם ל[[אביר|אבירים]] מ[[ימי הביניים]], וההבדל העיקרי ביניהם היה תוספת של זוג [[אקדח|אקדחים]], ביטול ה[[רומח פרשים|רומח]] ואימוץ ה[[חרב]] הישרה והכבדה לקרב פנים מול פנים. הקירסיםהקירסירים המשיכו לעטות [[שריון גוף]] הרבה אחרי שיתר חילות הצבא זנחו אותו בגלל התגברות כח האש של כלי הירי. עם הזמן, גם הקירסירים החלו לוותר על חלק מהשריון והחל מ[[המאה ה-17]] נשארו עם הקיראס ו[[קסדה]] בלבד.

במהלך [[המאה ה-18]] ותחילת [[המאה ה-19]] הקירסירים היו נפוצים ברוב צבאות אירופה והופיעו לסרוגין לבושי שריון חזה או בלעדיו, ב[[המלחמות הנפוליאוניות|מלחמות הנפוליאוניות]] קירסירים היו הפרשים הכבדים של הצבאות, בתפקידובתפקיד זה שימשו לניפוץ מערכי החי"ר של האויב. ב[[קרב ווטרלו]] היו אלו קירסירים צרפתים שביצעו את ההסתערות הכושלת במרכז שדה הקרב בפיקודו של [[מישל ניי]], כאשר האמין ניי שחיל הרגלים הבריטי נסוג והוא מפוזר, במקום זאת הבריטים יצרו [[ריבוע (צבא)|ריבועים]] וההסתערות נשברה ונכשלה במחיר גבוההגבוה לצד הצרפתי.

עם התגברות כוח האש, הקירסריםהקירסירים התפתחו בסוף המאה ה-19 לסוגי פרשים אחרים, כיהיות לאשלא היה עוד טעם בלבישת שריון מתכת כבד.