אנטיפרוטון – הבדלי גרסאות

ה'''אנטיפרוטון''' (<math>\bar{p}</math>) הוא ה[[אנטי-חלקיק‎]] של ה[[פרוטון]]. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים., זאתבשל כיווןההסתברות שבאופןהגבוהה טיפוסילמפגש אנטיפרוטוןעם יעבורפרוטון, ששכיחותו גבוהה לאין שיעור, ולכן, [[אניהילציהאיון (פיזיקה)|להתאיין]] עם פרוטוןאיתו. האנטיפרוטון התגלה בשנת [[1955]] על ידי ה[[פיזיקאי|פיזיקאים]] [[אמיליו סגרה]] ואוון צ'מברליין מ[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]], והםאשר אף קיבלו על כך אתזכו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] בשנתלשנת [[1959]], על תגליתם זו. אנטיפרוטון מורכב משני [[קווארק|קווארקים]] אנטי-אפ ומקווארק אחד של אנטי-דאון (<math>\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{d}}</math>)

אנטי-פרוטון נוצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך ל[[טמפרטורה]] של כ- <math>10^{13}</math> מעלות [[קלווין]], תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק ב[[המפץ הגדול|מפץ הגדול]]. ב-[[CERN]], למשל, משתמשים ב[[מאיץ חלקיקים]] מסוג [[סינכרוטרון]] של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 [[ג'יגה]] [[אלקטרון וולט]] ולהטיחם לעברו של מוט [[אירידיום]]. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום הינה גבוהה דיה כדי לחולל בריאה של חלקיקים שונים, כשאת האנטיפרוטוניםכשהאנטיפרוטונים הנוצרים מפרידיםמופרדים בעזרתבאמצעות [[מגנט]]ים הנתונים ב[[ריק]].