בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו – הבדלי גרסאות

בשטח בו ניצבת הבזיליקה עמדו בימי ה[[אימפריה הרומית]] שני מבנים חשובים. האחד היה ה[[מבצר]] החדש של [[חיל פרשים|פרש]]י [[המשמר הפרטוריאני]] (ב[[לטינית]]: Castra Nova equitum singularium) שנבנה על ידי ה[[קיסרי רומא|קיסר]] [[ספטימיוס סוורוס]] בשנת [[193]]. לאחר נצחונוניצחונו של [[קונסטנטינוס]] על [[מקסנטיוס]] (שתחת פיקודו נלחם המשמר) וכניסתו לרומא בשנת [[312]], פיזר קונסטנטינוס את המשמר והמבצר נהרס. שרידי המבצר נמצאים בדיוק מתחת ל[[ספינה (אדריכלות)|ספינת]] הבזיליקה.

המבנה השני הוא ארמון הלטראנו הראשון שהיה שייך למשפחת [[פלבאים]] בשם "לטראני", שבניה נשאו במשרות ממשלתיות בימי כהונתם של מספר קיסרים. [[סקסטיוס הלטראני]] היה הפלבאי הראשון שזכה בתואר [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]]. בן אחר של המשפחה שהיה מיועד אף הוא למשרת הקונסול, הואשם על ידי [[נירון קיסר]] בקשירת קשר נגד הקיסר ורכושו הוחרם. הארמון עבר לרשות האימפריה כשהקיסר קונסטנטינוס נשא את אשתו השניההשנייה, פאוסטה הלטראנית, אחותו של מקסנטיוס. באותה תקופה נדוע המבנה כשם "בית פאוסטה" והוא הוענק לבישוף רומא, האפיפיור [[מילטיאדס (אפיפיור)|מילטיאדס]] על ידי קונסטנטינוס. תאריך מסירת החזקה בבניין אינו ידוע במדוייקבמדויק, אך לפי אחת ההשערות ארעאירע הדבר לרגל אירוח [[סינוד]] בישופים בשנת [[313]], אשר התכנס לדון בעניינה של כת ה[[דונאטיזם]] והכריז עליה בסופו של דבר כ[[המינים בנצרות|מינות]].

מאחורי המזבח נמצא [[בית המקהלה]] שעיצובו הסתיים ב-[[1884]]. הוא הוגדל בכ-20 מטרים והפסיפסים שעיטרו אותו נשמרו בשלמותם. הפסיפסים מורכבים משני חלקים שהורכבו יחד, האחד מ[[המאה ה-4]] שמתאר את ישו וסביבו תשעה [[מלאך|מלאכים]] - אזכור למסורת שישו נגלה במהלך ההקדשה הראשונה של הבזיליקה. הפסיפס השני והגדול יותר הוא מ[[המאה ה-13]] ובמרכזו נראית יונה שמסמלת את [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]], צלב ששוחזר מפסיפס מהמאה ה-9 ונביעה של ארבעה מקורות מים המסמלים את ארבע [[הבשורות]]. המים נשפכים לתוך נהר [[הירדן]] כזכר לטבילת ישו. בין מקורות המים נראית ירושלים החדשה ובה [[עוף החול]] המסמל את נצחיות הכנסייה יושב על ענפי [[עץ החיים]] ופטרוס, פאולוס ומלאך חמוש מגינים על העיר. כמו כן, נראה שם האפיפיור ניקולס הרביעי כשהוא כורע לרגלי [[מרים, אם ישו|מרים הבתולה]] שמניחה את ידה על ראשו כאות להגנתה והקדושים [[אנטוניוס מפאדובה]], [[פרנציסקוס מאסיזי]], [[אנדראס הקדוש]], יוחנן המטביל, יוחנן כותב הבשורה, פטרוס ופאולוס. בחלק התחתון יותר ממשיך הפסיפס בין חלונות האפסיס והוא מתאר את שאר השליחים שביניהם ניתן לראות גם את דיוקנם של מעצבי הפסיפס כורעים לרגלי השליחים ובידיהם כלי העבודה שלהם: [[פטיש]], [[מצפן]] ו[[מד זווית]]. ה[[קתדרה (נצרות)|קתדרה]] שני ה[[עוגב]]ים, הפרסקאות על הקירות וסמלי האפיפיור [[לאו השלושה עשר]] על תקרת בית המקהלה, כולם משיפוצים שנערכו במאה ה-19.<br />