מכון חצי הכדור המערבי לשיתוף פעולה ביטחוני – הבדלי גרסאות

ייעודו המקורי של בית הספר היה להקנות מיומנויות הקשורות בבניית תשתיות לאומיות ברוח [[מדיניות השכן הטוב]] של [[תאודור רוזוולט]]. גישה זו גרסה כי על [[ארצות הברית]] לקדם את בנייתם של כוחות ביטחון מקצועיים וא-פוליטיים ברחבי [[אמריקה הלטינית]] שיאפשרו יציבות פוליטית שתוביל, בתורה, להתפתחות [[פוליטי]]ת, [[כלכלה|כלכלית]] ו[[חברתי]]ת. מיומניות אלו כללו, בין השאר, [[הנדסה אזרחית]], כגון בניית [[גשר]]ים וחפירת [[באר מים|בארות]] וכן [[מכונה|מיכון]] ה[[חקלאות]]. אולם, לאחר חתימת [[הסכם ריו]] ([[1947]] בידי הנשיא [[טרומן]] כמו גם 22 מדינות לטינו אמריקאיות, שהיווה הרחבה ל[[דוקטרינת מונרו]], החל בית הספר לשרת את המדיניות שחדשה של שיתוף פעולה אזורי בין כוחות הביטחון הלאומיים, ובנייה מסיבית של הצבאות הלטינו אמריקאיים. שנתיים לאחר מכן, ב-[[1949]], שונה שמו של בית הספר ל"בית הספר הקריבי של צבא ארצות הברית - הדרכה בספרדית" והחל באימון אנשי צבא לטינו אמריקאיים לצידם של חיילי צבא ארצות הברית. בשנת [[1956]] החל בית הספר למקד את אימוניו בלטינו אמריקאיים וכן החל בהוראה בשפה ה[[ספרדית]] בלבד.

 

 

בשנת [[2000]] נסגר "בית הספר של האמריקות" ונפתח בגילגולו החדש כ"מכון חצי הכדור המערבי לשיתוף פעולה ביטחוני".