חכם באשי – הבדלי גרסאות

נוספו 10 בתים ,  לפני 9 שנים
הגהה+קישורים
(הגהה)
(הגהה+קישורים)
[[תמונה:Alepporabbiwithsecretary.jpg|שמאל|ממוזער|220px|הרב הראשי יעקב שאול דוויק, החכם באשי של העיר [[חאלב]] ב[[סוריה]], 1908]]
ה"'''חכם באשי'''" (ב[[טורקית]]: '''hahambaşı''', {{כ}} תעתיק טורקי: הָהָמְבָּשִׁי; baş ראש או מנהיג, תעתיק טורקי: הָהָמְבָּשִׁי,‏; "ראש ה[[חכם|חכמים]]") היה התואר שניתן ל[[רב]] הראשי של קהילה [[יהודים|יהודית]] ברחבי [[האימפריה העות'מאנית]]. ה"חכם באשי" של [[קושטא]] (איסטנבול) הוכר בצו מלכותי כרב הראשי של כלל היהודים באימפריה העות'מאנית. הוא נחשב למייצג היהודים בפני השלטון ובאמצעותו העביר השלטון את בקשותיו לכל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה.
 
להוציא חריג אחד, בדמותה של קהילת איסטנבול, לא הייתה משרת חכם באשי, כמוסד רשמי שהשלטונות אשרו את מינויו, עד [[המאה ה-19]]. החריג לכך היא משרת החכם באשי ב[[יאשי]] החל משנת 1719{{כ}}<ref>אתר משרד התרבות והדתות של רומניה.</ref>. במשרה זו אחזו רבנים בני אותה משפחה: הרב [[נפתלי הכהן]], הרב [[ישעיהו הכהן]] והרב [[בצלאל הכהן (יאשי)|בצלאל הכהן]]. המשרה התבטלה בשנת [[1834]].
השלטונות העות'מאניים הגדירו את תפקיד החכם באשי ככזה המשלב בין הסמכות החילונית וזו הדתית. איחוד שתי פונקציות ההנהגה במשרה זו גרם לכך שמהר מאוד איבד מוסד החכם באשי את מקומו בהיררכיה הדתית, מאחר שהתככנות של המינויים הפוליטיים במסגרת מוסד זה העיבו על הסמכות הרוחנית. לכן קרה, לא אחת, שמי שנבחר לתפקיד החכם באשי לא היה הגדול בתורה בקרב הקהילה, ואף לעתים כלל לא השתייך לשורה הראשונה של תלמידי החכמים באותו מקום. כתוצאה מכך נוצר לעתים מתח רב בין מוסד החכם באשי ובין ההנהגה הדתית המסורתית. ישנה גישה שטוענת כי מלכתחילה תפקידו של החכם באשי היה חילוני-פוליטי-מנהלי מובהק ולא רוחני-למדני-מוסרי.
 
לעתים מונה בקהילות השונות חכם באשי שהגיע מקהילות אחרות. כך למשל, ב-1876 הגיע הרב [[יצחק שאול]] מאיסטנבול למלא את תפקיד חכם באשי ב[[צנעא]], והרב [[רפאל קצין]] מחאלב מונה ב-[[1847]] לחכם באשי בבגדאדב[[בגדד]]. היו רבנים ששימשו כחכם באשי ביותר מקהילה אחת. כך היה הרב [[אליהו בכור חזן]] שהיה ירושלמי במקורו, ושימש כחכם באשי בטריפוליב[[טריפולי]] (1875 - 1888) ולאחר מכן באלכסנדריה (1889 - 1908). לעתים הייתה פעולת החכמים ה"מיובאים" מוצלחת, ולעתים עוררו קשיים ופולמוס רב. כך היה המקרה של הרב יצחק שאול, שבא לצנעאל[[צנעא]] ביוזמת הקהילה, אך לא הצליח בתפקידו, ומינויו של הרב רפאל קצין שמינויו עורר פולמוס קשה בקרב הקהילה המארחת עוד מראשית המינוי. גם פעולותיהם של ארבעת הרבנים שכיהנו כחכם באשי בדמשקב[[דמשק]] בשנים 1880 - 1920 והובאו מחוץ לעיר, לא צלחה. בהיעדר בסיס פוליטי יכולתם לחולל שינויים משמעותיים הייתה מוגבלת.
 
ב־[[1842]] אוחדו תפקידי ה"חכם באשי", הרב הראשי לקושטא ונציגם הרשמי של היהודים בפני השלטון הטורקי, עם תפקידי "[[הראשון לציון]]", ששימש גם כמנהיג היהודי ב[[ארץ ישראל]] והוא נקרא בשני התארים. תפקיד זה הפך מאוחר יותר למשרת [[הרבנות הראשית|הרב הראשי הספרדי של ארץ ישראל]]. הראשון שנשא את שני התארים היה הרב [[חיים אברהם גאגין]] (אג"ן). אחריו כונו כל הרבנים הראשיים ב[[ירושלים]] בשני התארים. אין לקשר את מינוי ה"חכם באשי" בירושלים לתואר "ראשון לציון" שקדם לו בכמאה שנה.
46,324

עריכות