וידאו ארט – הבדלי גרסאות

אמן אחר, [[יאיר גרבוז]], הציג סרטים בעלי אופי קולאז'י ובהם דימויים השייכים לעולם האמנות ולתרבות הישראלית. בעבודה "צייר למשל ערבי" (1979), אותה הציג גרבוז בפתיחה תערוכתו של רפי לביא ב[[מוזיאון תל אביב]], נעשה שימוש בשני מסכים נפרדים. על האחד הוקרנו שקופיות שונות ובהן [[דימוי חזותי|דימוים]] של כד חרס, בית זמני, נשים, האות צ' כסמל [[צה"ל]] ועוד. על המסך השני הוקרן סרטון הערוך מתוך "[[יומן כרמל - הרצליה|יומני כרמל]]" המציגים התרחשויות הקשורות ל[[מלחמת ששת הימים]] לצד טקס [[טבילה (נצרות)|טבילה]] [[נצרות|נוצרי]] בירדן ואירועים נוספים. פס הקול הנלווה להקרנה הכיל ערבוב בין שירם של [[נתן אלתרמן]] ו[[מרדכי זעירא]] "ליל גליל", קולו של האמן המקרין קטעי טקסט ועוד. <ref>ראו: גרבוז, יאיר, "בקשר לרפי, כתם כתר קטשופ אהבה", '''המדרשה''', כתב העת של בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל, גיליון מס' 2 - בקשר לרפי, 1999, עמ' 69-70. במאמר מתארך גרבוז את העבודה לשנת 1980. התארוך לשנת 1979 מתבסס על מאמרה של אילנה טננבאום.</ref> עבודתו של גרבוז "נוגעת בשאלות היסוד של ההקרנה הקולנועית. בהבניה של חווית הצפייה גרבוז עוסק בשאלה הבסיסית של המשך". תוכנו של הסרט "נוקט בתמונת העולם המוסדית הציונית של שנות ה-50 כדי לנגח באמצעותה את תמונת העולם של ישראל ב-1979". <ref>טננבאום, אילנה, "חקירות קולנועיות באמנות הישראלית", '''וידאו Zero, בדרך לקולנוע''', מוזיאון חיפה, 2004, עמ' 74-75.</ref>

 

 

למרות מגמות אלו, היו אמנים אשר נטו לתפוש את הווידאו כאמצעי לבחינה פורמליסטית של האמנות, באופן המושפע מן האמנות המנימליסטית. [[בוקי שוורץ]], יצר את הסרט "מבני וידאו" (1978-80) ובו בחן את התפיסה החזותית של הצופה דרך המדיום. בעבודה, יצר שוורץ מבנים גאומטרים אל מול המצלמה, העשויים הגזרי נייר. בזמן הצילומים מבנים אלו "פורקו" ונבנו מחדש ובכך "יצרו תעתוע וחוסר ודאות בין ממשות לאשליה דו-ממדית - מאפיינים הנגזרים ישירות מן התכונות של מסך ההקרנה". <ref>ראו: טננבאום, אילנה, "ההקשר הישראלי: בין הגוף הפרטי לגוף הלאומי", '''וידאו Zero, כתוב בגוף, פעולה בשידור חי''', מוזיאון חיפה, 2006, עמ' 48.</ref>

 

==ראו גם==