אבסורד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 23:
[[התאבדות]] היא פתרון [[רציונליזם|רציונלי]] אפשרי, לפיכך, לאבסורד הקיומי, אם כי רוב האנשים אינם בוחרים בפתרון זה. בחיבורו [[המיתוס של סיזיפוס]], דוחה אלבר קאמי את רעיון ההתאבדות כפתרון לאבסורד. קאמי מציג את חייו של [[סיזיפוס]] כמשל להוויה האנושית. האדם משול לסיזיפוס, שה[[אל אולימפי|אלים]] גזרו עליו לגלגל אבן לראש הר, רק כדי לראות אותה מתגלגלת חזרה, ולנסות לגלגלה שנית במעלה ההר, לנצח. כך גם האדם - אנוס לחיות את חייו, בידיעה שאין להם משמעות. קאמי טוען כי פתרון האבסורד אינו התאבדות אלא ההתמודדות עימו. עצם חוויית האבסורד היא הפתרון: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח" (מתוך "המיתוס של סיזיפוס").
ב[[דת]]ות שונות ישנה התייחסות שונה לנושא האבסורד הקיומי. בעוד שרוב [[מחשבת ישראל|הוגי]] ה[[יהדות]] שוללים לרוב תודעה אבסורדית של הקיום, ומבכרים חשיבה [[רציונליזם|רציונלית]] או [[מיסטיקה|מיסטית]] סדורה, הרי שב[[נצרות]] נודע לאבסורד הקיומי ערך מרכזי בהרבה. דוגמה לכך היא משנתו של [[סרן קירקגור]], הרואה באדם המאמין (המיוצג על ידי גדול המאמינים, [[אברהם]]) את זה המתעלה מעל לשיקולי השכל, ומבצע את "הקפיצה אל האבסורד". נראה שהעדפה זו של האבסורד נובעת בין השאר מאמונות היסוד הנוצריות, כגון [[השילוש הקדוש]] אשר לדעת רבים מהווה אבסורד לוגי, אך מצווה להאמין בו למרות זאת, ואולי אף בשל כך. אמונה זו מתומצתת באמרה המיוחסת ל[[טרטוליאן]] "Credo quia absurdum est" - "אני מאמין משום שזה אבסורד"
על פי הוגי האבסורד, בחייו של אדם ישנם רק שני דברים בטוחים: [[לידה]] ו[[מוות]].
|