אברהם שרון – הבדלי גרסאות

בשנת [[תרנ"ו]][[1896]] שלח שבדרון הצעת פענוח תעודה עברית מימי הביניים לרב הראשי לווינה, [[משה גידמן|משה (מוריץ) גִידֶמַן]], וקיבל ממנו תשובה. מכתב תשובה זה היה הבסיס לאוסף האוטוגרפים וה[[דיוקן|דיוקנאות]] של גדולי ישראל, שבו עסק כל ימיו. בתחילה אסף כתבי יד של בני דורו ולאחר מכן חיפש גם כתבי יד עתיקים יותר. בשנת [[1900]] נשרף בית אביו בבינוב ועמו כ-200 פריטי ראשית האוסף. במשך עשרות שנים אסף שרון אלפיכ3000 כתבי יד ודיוקנאותוכ2000 במגווןדיוקנאות של אישים חשובים ממגוון תחומי עשייה: רבנים וגדולי תורה, מקובלים ואדמורי"ם, אבות [[חכמת ישראל]] ותלמידיהם, [[תנועת ההשכלה היהודית|ראשי ההשכלה]], אבות הציונות, אנשי מסחר וכלכלה, חוקרי טבע, אנשי מדע וטכנולוגייה, רופאים, היסטוריונים, סופרים, משוררים, הסוציאליסטים היהודים הגדולים, מדינאים יהודיים באירופה, ועוד – כולם יהודים וחלק קטן מהם [[מומר]]ים. בין האישים שאסף כתבי יד מקוריים שלהם ודיוקנאותיהם 18 חתני [[פרס נובל]].