פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2 בתים, לפני 7 שנים
מ
←‏חייו: תקלדה
על אף שהיה [[פציפיזם|פציפיסט]], התגייס ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ל{{ה|צבא האוסטרו-הונגרי}}. במהלך שירותו כתב לעיתונו רשמים מהחזית לבקשת עורך העיתון, בלוך. באותה עת טיפח את תורת "הציונות ההירואית" וסחף את חבריו, בהם [[דוד הורוביץ]], שכתב עליו בזיכרונותיו שהיה אחד ממעצבי המחשבה החלוצית.{{הערה|[[משה יגר]], "ד"ר אברהם שרון (שבדרון) – דיוקנו של ירושלמי", '''ירושלים''' טו (2), אגודת הסופרים העברים בירושלים, תשמ"א (להלן: "יגר, דיוקנו"), עמ' 80.}} לאחר המלחמה [[עברות|עִברת]] את שמו ל"שרון" והיה במשך זמן קצר פעיל פוליטי במפלגת [[הפועל הצעיר]] בווינה.
 
בשנת [[1927]] [[העלייה הרביעית|עלה לארץ ישראל]] והחל לעסוק במשרה מלאה בניהול אוסף האוטוגרפים והדיוקנאות שלו, שאותו מסר לספרייה הלאומית (וראו להלן). הוא החל גם ללמוזללמוד מוזיקה והלחין תשעה משירי [[רחל המשוררת]]. ב[[קונצרט]] למוזיקה יהודית שהתקיים ב[[קולנוע אדיסון|אולם אדיסון]] ב-[[14 בנובמבר]] [[1935]] נוגנו שלושה משיריו לצד יצירות של [[פליקס מנדלסון-ברתולדי]], [[ארנסט בלוך (מלחין)|ארנסט בלוך]], [[יואל אנגל]] ואחרים.
 
כן כתב סיפורים לילדים, [[ביקורת ספרות]], מאמרים רבים, תרגום של "[[בעיר ההריגה]]" של [[חיים נחמן ביאליק]] ל[[גרמנית]] ו[[מסה (חיבור עיוני)|מסה]] פילוסופית. בנוסף לשלל מאמריו, פרסם גם חוברות ב[[אקטואליה|ענייני השעה]], שאותן חילק למכריו ו[[מכתבים למערכת]].
ב-[[1935]] נשא לאשה את גינה פרוידנברג; הפרש השנים בין השניים היה גדול, ובני הזוג לא היו מאושרים.{{הערה|יגר, דיוקנו, עמ' 84.}} לזוג נולד בן אחד, יצחק. ב-[[1950]] [[ירידה מארץ ישראל|ירדה]] גינה [[הגירה לארצות הברית|לארצות הברית]] עם בנם, ושרון נותר ערירי בירושלים. את רוב ימיו בילה בספרייה הלאומית, מראהו החיצוני מוזנח והוא נדמה כתימהוני ומוזר.{{הערה|יגר, דיוקנו עמ' 79.}}
 
שרון עסק רבות בנושאי העם היהודי תפקידו ומצבו, ענייני התנועה הציונית, [[היישוב]] ו[[מדינת ישראל]]. הכיוון שאליו הטיף היה [[עבודה עברית]] (לעבודה ערבית קרא בלעג "[[עבודה זרה]]") והגשמה בפועל של החזון הציוני. הוא גילה סימפטיה לקו ה[[רדיקליות|רדיקלי]] של [[בית"ר]] ומאוחר יותר של ה[[לח"י]], והשתתף ב"משמרות עבודה עברית" שניצבו בשערי [[פרדס]]ים ומנעו כניסת פועלי ערבים. עם זאת, לא היה חבר מפלגה כלשהי ואף הגדיר עצמו כ"אנטי-מפלגתי". הוא תקף במאמריבמאמריו ובמכתביו אנשי ציבור מכל גווני הקשת הפוליטית אך תמך והטיף לתמיכה ב[[דוד בן גוריון]] כמגשים הציונות. למרות הקו המשתלח, הקנאי וקיצוני במאמריו, התקבלו כתביו בברכה גם בקרב מי שהתנגדו לקו אותו ייצג. כך סייע לו עורך "[[דבר (עיתון)|דבר]]", [[ברל כצנלסון]], שהדפיס כמה ממאמריו וסייע בהדפסת חוברות. [[דב סדן]] ביקש לכתוב עליו [[מונוגרפיה]] ו[[מנחם אוסישקין]] פרסם מאמרי תמיכה בו.
 
מאז שעלה לישראל לא עזב אותה. בסוף ימיו ביקש לנסוע לבקר את בנו בארצות הברית, אך בשל מחסור כספי לא יכל לממש את תוכניתו.
73,072

עריכות