החתים במקרא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ChuispastonBot (שיחה | תרומות) מ r2.7.1) (בוט משנה: pt:Hititas#Os hititas e a Bíblia |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
עד ימי [[ממלכת ישראל המאוחדת]] נפלה האימפריה החתית ל[[גויי הים]], ושרידיה, [[הממלכות החתיות החדשות]], קמו בצפון [[סוריה]]. כוחם של החתים הופחת במידה ניכרת, אולם נותרה להם חשיבות אזורית בימיהם הראשונים. החתים מיוצגים על פי רוב על ידי דמויות ולא ממלכה, כנראה כעדות למפלת האימפריה החתית והיווצרות היחידות הפוליטיות הנפרדות של הממלכות הסוריו־חתיות. אחת העדויות לחשיבותם ניתן למצוא בשמה של [[ירושלים]] - "ציון" - המילה החיתית ל"מצודה".<BR>
את יחסי הישראלים והחתים ניתן להגדיר כטובים: אחימלך החתי שירת את דוד כאשר הלה ברח מ[[שאול המלך]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כו}}, פסוק ז}}, אוריה החתי נמנה עם אישי החיל של [[דוד המלך]]{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|יא}}, פסוק מא}}, ודוד הביא למותו מנסיון לחפות על חטאו ולהגן על חייו, ולא בגין איבה כלשהי בין השניים (ר' [[מעשה דוד ובת שבע]]). המציאות בממלכות החתיות החדשות משתקפת בתגובת [[תועי]] מלך [[חמת]], אחת הממלכות החתיות החדשות, לניצחונו של דוד על [[הדדעזר]] מלך [[ארם צובא]]. הפלישה ה[[ארמים|ארמית]] של [[המאה ה-10 לפנה"ס|המאה ה־10 לפנה"ס]] סכנה במידה רבה את הממלכות הסוריו־חתיות, ורבות מהן נכבשו ונעשו ארמיות. אי לכך, שש המלך כאשר נודע לו על ניצחון דוד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|ח|}}, פסוקים ט-י}}. נוסף לכל אלה, [[שלמה המלך]] נשא נשים חתיות{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|יא|א}}}} והיו לו קשרים כלכליים עם מלכי החתים{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|י|כט}}}}. אפשר גם של[[אחאב]] היה קשר צבאי עם מלכי החתים{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ז|ו}}}}.
חורבן [[ממלכת ישראל]] קדם לסופן של הממלכות החתיות החדשות בעשר שנים בלבד. לכן, ראוי להניח שהחתים חדלו להתקיים כיחידה אתנית מובהקת עד [[גלות בבל]] או [[שיבת ציון]], בעיקר לנוכח מדיניות ההגלייה הדו־סטרית שהייתה נהוגה ב[[אשור]], כובשת הממלכות הסוריו־חתיות. אף על פי כן, דברי [[עזרא הסופר|עזרא]], המביעים את שאט נפשו מהתבוללות העם שנותר בארץ עם הגויים{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|ט|א}}}}, מרמזים כי החתים הוסיפו להתקיים. אולי בני הממלכות לא הוגלו ושרידיהם אכן התבוללו עם שארי העם, אך יותר מתקבלת על הדעת הסברה לפיה הרשימה היא סמלית בלבד, היות שעמים אחרים הנזכרים בה נעלמו אף הם והשם החתי לא ננקב במשך 255 שנים עד שהשתמש בו עזרא, והוא עשה זאת בפעם האחרונה (כרונולוגית) בתנ"ך.
| |||