שלמה הרמתי – הבדלי גרסאות

נולד בירושלים (ב- 20 למרץבמרץ, 1928). קיבל את חינוכו הפורמאלי לשלביו (עד סיום לימודיו באוניברסיטה בתואר "מוסמך" במקצועות: פסיכולוגיה, ספרות ומקרא)- בישראל.

* על יסוד עבודת הדוקטורט עיצב שיטה יעילה להוראת עברית לאנאלפביתים. במסגרת משרד החינוך חיבר: חוברות לימוד, חומר עזר ללומדים ולמורים. ההישגים היו מרשימים. במקום 100 – 150 שעות לימוד עד אז, הושגו תוצאות טובות יותר ב- 25-20 שעות-לימוד. השיטה הותאמה להוראה בשפות אחרות ובמסגרת מחלקת מש"ב של משרד החוץ הישראלי, ערך בישראל ובחו"ל סדנאות להכשרת מורים על פי שיטה זו, כולל: חומר לימוד וחומר עזר ללומדים ולמורים.

* עיצב את "שיטת האולפן" החדשה, המבוססת על יסוד לימודיו בארה"בבארצות הברית ומחקריו שם בהוראת עברית למבוגרים. שיטה זו יושמה גם בחו"ל: בהוראת עברית חיה ליהודים ולנוכרים. עיקרי שיטה זו אומצו גם בהוראת שפות זרות לנוכרים (ספרו: שיטת האולפן 1972).

# הציע שיטות חדשות להוראת עברית מדוברת מגן הילדים ועד האוניברסיטה - למוסדות הלימודים היהודיים המקובלים בחו"ל.

# פיתח מודל לחינוך "הבנת הנקרא" בטקסטים לסוגיהם ודרכי הערכת ההישגים בתחום זה. כן הציע מודלים להערכת קריאה בטקסטים לסוגיהם.

# פיתח את שיטת "השכתוב הדידאקטי" לכתיבה בעברית קלה ולדירוג טקסטים מבחינת הקושי הלשוני בדרך אובייקטיבית. על פי שיטה זו פורסמו בארץ ובחו"ל טקסטים רבים ללימוד קריאה ולהנאה, ע"יעל ידי משרד החינוך והוצאות ספרים אחרות. במקרים רבים בעריכתו או בהדרכתו. טקסטים דומים פורסמו גם בחו"ל (במסגרת החינוך היהודי) על יסוד סדנאות שערך. הטקסטים המשוכתבים – בישראל ובחו"ל – זכו לביקורות חיוביות, והשיטה אומצה גם ע"יעל ידי מחנכים לא יהודים.

# נוסף על פעילותו – המחקרית והיישומית – בהוראת העברית, עסק במחקריו גם בנושאים אלה:

* הדיבור העברי במרוצת הדורות: במחקר זה הוכיח שההנחה המקובלת על החייאת הדיבור העברי בשלהי המאה ה-19 בא"י (ע"י בן יהודה ועמיתיו) – היא מיתוס חסר יסוד עובדתי. הרמתי הראה, שהדיבור העברי (כולל נאומים והרצאות בעברית) מעולם לא פסק, במקומות אחדים אף נוצרו דיאלקטים עבריים מקומיים. רוב המבקרים אימצו את מסקנתו והיא נכללה גם בספרים על "תולדות הלשון העברית". כן חקר את ידיעת העברית – כולל הדיבור בה – בקרב נוכרים במרוצת הדורות.

* מנחילי עברית – הרמתי חקר 60 מנחילי-עברית מדוברת במאות 16 – 20, מהם שלא היו ידועים, ואחרים שגילה היבטים חדשים ולא ידועים בפועלם זה. כן הראה שביניהם היו גם לא-אשכנזים. במחקר זה בחן מבחינה דידאקטית ומתודית 27 ספרים ללימוד עברית מדוברת בארץ ובחו"ל.

* שינוי בתדמית אישית: הרמתי חקר את פועלם של מורים, חוקרים, סופרים ואנשי ציבור, והוכיח שהמקובל לגביהם אינו נכון או אינו מדויק. לדוגמה: הראה שההיסטוריון [[שמעון דובנוב]] לא התנגד לציונות, כמקובל אצלנו, אלא היה ציוני כל ימיו ואימץ את הציונות של אחד העם. כן הראה ש[[בן אב"י]], שהטיף לליטון (מלשון לטינית) הכתב בעברית חזר בו מהצעה זו והציע כללים לכתיב מלא (במחברת לא ידועה שמצא), והסופר הקלאסי [[טולסטוי]], המקובל אצלנו כאנטישמי, שינה את דעתו בנידון (בגיל 54) בעקבות לימוד עברית ותנ"ך (במקור!) ומצא מאמר, שבו שיבח את התרבות היהודית ואת תרומתה החשובה לתרבות האנושית. מאמר זה – בהסכמתו – הופץ על ידי משרד החינוך בבתי ספר תיכוניים.

אישתואשתו '''רבקה הרמתי''' מרצה בכירה להכשרת מורים יהודיים לתפוצות ופרופסור אורח במספר אוניברסיטאות בחו"ל, מחקרה: '''מחנך בראי תקופה''', שזכה בפרס החינוך של אוניברסיטת בן -גוריון, משמש ספר יסוד בחוגים לחינוך. כתבה וערכה חומר ללימוד עברית בתפוצות.

* שלמה הרמתי, '''מאוייבמאויב לאוהב - המהפך ביחסו של טולסטוי ליהודים''', '''האומה''' - סתיו תשס"ב