ציקלון בה – הבדלי גרסאות

את הציקלון בה פיתח ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] [[פריץ האבר]], [[כימאי]] גרמני נודע ממוצא יהודי (חתן [[פרס נובל לכימיה]]). בתחילת [[1934]] אילצו אותו הנאצים לעזוב את גרמניה, עקב יהדותו. קדם לציקלון בה החומר [[ציקלון אה]], שנועד אף הוא להשמדת מזיקים, אך ייצורו נאסר ב[[אמנת ורסאי]], לאחר שהתברר שניתן להשתמש בו לייצור [[גז רעיל]] לשימוש כ[[נשק כימי]] לפגיעה בבני אדם. בגרסתו המקורית כלל ציקלון בה גם חומר בעל [[ריח]] או מגע מיוחדים, שנועד להתריע על החשיפה ל[[גז]], אך הנאצים הזמינו אצל היצרנים, "[[אי גה פארבן]]", גרסה שממנה הוצא חומר זה. לאחר המלחמה הועמדו לדין שניים ממנהלי המפעל שייצר את ציקלון בה, בפני בית דין צבאי בריטי, ו[[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] על חלקם בתהליך ההשמדה.