עומס כנף – הבדלי גרסאות

 

==השפעת עומס הכנף על יכולת התמרון==

מטוסים בעל עומס כנף נמוך מתאפיינים לרוב ביכולת ביצוע פנייה ממושכת גבוהה מפני שהם יכולים לייצר יותר עילוי עבור כמות נתונה של דחף המנוע. מאידך, כנף גדולה בעומס נמוך תיטה להיות בעלת [[מסה]] ו[[כוח התמד]] גדולים יותר ותיצור יותר [[התנגדות מושרית]]. יכולת הפנייה של מטוס בטרם כוח הגרר יגרום לאיבוד גדול של מהירות נקראת "יכולת ביצוע פנייה מיידית": היכולת שלו לשנות כיוון במהירות. מטוסים בעלי כנף קטנה בעומס כנף גבוה מתאפיינים ביכולת ביצוע פנייה מיידית טובה, אבל פנייה ממושכת גרועה : המטוס מגיב במהירות להוראות הטייס, אבל יכולתו להמשיך לפנות לאורך זמן מוגבלת. דוגמה קלאסית לכך היא המטוס [[F-104]] "סטארפייטר", שהייתה לו כנף קטנה מאוד. מהקצה השני של ה[[ספקטרום]] ניצב המטוס הענק קונוויר [[B-36]]. כנפיו הגדולות הובילו לעומס כנף קטן, והיו טענות שנויות במחלוקת שהדבר הפך את ה[[מפציץ]] לזריז יותר לעומת ה F-104 בגובה רב. מטוסים בהם הכנף מתמזגת באופן הדרגתי לגוף המטוס מתאפיינים בדרך כלל בעומס כנף נמוך יחסית; בדגם כזה (כמו מטוס ה[[F-16]] או ה[[מיג-29]]), צורת גוף המטוס מייצרת בעצמה מעט עילוי אווירודינמי , מה שמשפר את עומס הכנף ובו זמנית מאפשר לשמור על ביצועים גבוהים.

 

 

סיבוך נוסף עם עומס הכנף הוא שקשה מבחינת מעשית לשנות את שטח הכנף של דגם מטוס קיים (אם כי כמה שיפורים אפשריים). כשמטוסים מפותחים הם מועדים ל"עלייה במשקל" – תוספת של [[ציוד]] וחימוש שמגדילים את המשקל הכולל של המטוס. מטוס שמפחיתים לו את עומס הכנף בדגם המקורי שלו, יכול להגיע למצב של עומס כנף גדול מאוד כאשר יוסיפו לו ציוד נוסף. אם כי ניתן להחליף או לשדרג את המנועים כדי להשיג עוד כוח דחף, ההשפעות על ביצועי הפנייה וההמראה הנובעות מעומס כנף גדול יותר אינן נפתרות בקלות כה רבה. זאת הייתה הסיבה העיקרית לשוני בין ה[[ספיטפייר]] של [[מלחמת העולם השנייה]] לבין ה[[מסרשמיט Bf 109]]. הדגמים הראשונים של המסרשמיט היו קלים בהרבה מהדגמים המאוחרים יותר כאשר משקל ה[[תחמושת]], ה[[שריון]] והציוד גדל. בעוד שמנועים משודרגים הצליחו לשמור על [[יחס כוח למשקל|יחס הכוח למשקל]], לדגמים האחרונים היו עומסי כנף כה גדולים עד כדי כך שיכולת ה[[תמרון]] שלהם נפגעה, ולבסוף מאזן הכוחות נטה לטובת הספיטפייר.

 

[[קטגוריה:אווירודינמיקה]]