אמין טריף – הבדלי גרסאות

'''אמין טריף''' ([[ערבית]]: أمين طريف; [[1898]] - −[[2 באוקטובר]] [[1993]]) היה ראש ה[[עדות|עדה]]העדה ה[[דרוזים|דרוזית]] ב[[ישראל]] במשך 65 שנה,. חתןבשנת [[פרס ישראל1990]] לשנתזכה ב[[1990פרס ישראל]].

נולד בשנת [[1898]] בכפר [[ג'וליס]] בגליל המערבי ב[[ישראלהגליל המערבי|גליל המערבי]] למשפחה דרוזית דתית. אמין היה הילד הצעיר במשפחתו, שכללה ארבעה בנים ושתי בנות.

אמין סיים את לימודיו בכיתה ד' (הכיתה הבכירה בבית- הספר היסודי באותה תקופה). בשנת [[1911]], בהיותו בן 13, נסע לח'לואת אל-ביאד'ה, המרכז האזורי ללימודי הדת הדרוזית, ליד העיירה [[חצביה]] שלמרגלות ה[[חרמון]] ב[[לבנון]], ולמד שם למד את יסודות הדת עד שנת [[1918]].

לאחר חזרתו של השייח' הצעיר לכפר [[ג'וליס]], סיגל לעצמו חיי התנזרות ממותרות וחי בצנעה מגידול תבואה לקיום עצמי. לאחר פטירת אביו, שייח' [[מוחמד טריף]], שכיהן כראש העדה וה[[קאדי]] ב[[ארץ ישראל]] וב[[לבנון]] במשך ארבעים שנה, התמנה אמין טריף לעמוד בראש העדה הדרוזית בשנת [[1928]] למרות סירובו והתנגדותם של קומץ קטןאחדים מבני העדה.

השייח' אמין טריף היה, בין שאר תפקידיו, נציגה של העדה הדרוזית בפני שלטונות המנדט הבריטי, אך הוא טען כי שלטון הבריטים בארץ-ישראל הוא זמני -– עד שתקום מדינה יהודית. כבר בשנותיו הראשונות כראש העדה החל לשתף פעולה עם היהודים. בשנת [[1946]] עמד שייח' אמין בראש משלחת של מנהיגים דרוזיים מ[[ארץ ישראל]], מ[[לבנון]] ומ[[סוריה]] להשכנת שלום בין הפלגים הדרוזיים בהרב[[הר הדרוזים,]] בתקופת המנדט הצרפתי.

שייח' אמיןטריף הצליח לשמור על מעמדה המיוחד והנייטרלי של העדה הדרוזית בימי [[המרד הערבי הגדול]] בין השנים 1939-19361936–1939, וכן באירועים שקדמו ל[[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה]]. במהלך [[מלחמת העצמאות]] בשנת [[1948]] הצליח שייח' אמין להשאיר את הדרוזים ביישוביהם ולשכנעם לא לנטוש ליישובים אחרים או למדינות שכנות, וכן לא לשתף פעולה עם ערביי- האזור בפעולותיהם נגד יישובים יהודיים.

בשנת [[1949]], כחלק ממבצע שיקום המקומות הקדושים לדרוזים, נאבק נגד תביעות המוסלמים לבעלות על קבר [[נבי שועייב]]. בסיועם של השלטונות נשאר הקבר בבעלות ההקדש הדרוזי, ובשנת [[1964]] עבר הקבר רשמית לבעלות העדה. בשנת [[1950]] קיבל את אישור השלטונות להקים מועצה דתית דרוזית והעמיד עצמו בראשה. בשנת [[1957]] הצליח לשכנע את שר הדתות ודרכו את ממשלת ישראל להכיר בדרוזים כעדה עצמאית על פי החוק. בשנת [[1962]] קיבל אישור להקמת בית דין דתי דרוזי ובית דין דרוזי לערעורים וביקש להעמיד עצמו בראשו. בשנת [[1977]] היה בין אלו שהצליחו לשכנע את [[משרד החינוך]] להכיר במקצוע המורשת הדרוזית כמקצוע רשמי בתוכנית הלימודים בבתי הספר של המגזר, ואף הצליח לגרום למינויו של מפקח לנושא במשרד החינוך. תרומהכמו־כן, מיוחדת שלו הייתה דאגהפעל לסלילת כבישים ליישובים דרוזים והקמת אגף מיוחד ליולדות דרוזיות בבית- החולים ב[[נהריה]].

בשנת [[1988]], עם מלאתבמלאת 60 שנה להנהגתו, התכנסו ראשי העדה הדרוזית והכתירו אותו כמנהיגה הבלעדי של הדרוזים בכל [[המזרח התיכון]]. השייח' טריף זכה ב[[פרס ישראל]] בשנת 1990 על תרומה נכבדת לעדה הדרוזית, למדינת ישראל ולשותפות בין הדתות. בדברי ועדת השופטים נאמרציינה עלאת "היותו בעל מנהיגות רוחנית מופלאה, היותו מופת ודוגמה אישית, תרומתו היוצאת דופן לחינוך בני העדה הדרוזית" ועלוכן את "ברית הדמים שנכרתה בין בני העדה הדרוזית לבין המדינה".

הערכים אותם הובילשהוביל היו: סולידריות דרוזית פנימית, חיזוק האמונה בקרב צעירים והמשכיות קיום הדת, שמירה על בני העדה מפני התבוללות וסבלנות. על מנת ליישם מטרות אלו הרבההִרבה בנדודים בין כפריכפרים וריכוזיוריכוזים הדרוזיםדרוזיים.

ב-ב־[[2 באוקטובר]] [[1993]] בגיל 95 מת טריף ממחלה ממושכת שפגעה ב[[מערכת חיסונית|מערכת החיסונית]] שלו.

יומיים אחרי מותו נערך טקס קבורה מיוחד בהשתתפות יותר מ-150מ־150 אלף משתתפים בני העדה הדרוזית ובני עדות אחרות,. בטקס הקבורה נכחו [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[עזר ויצמן]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[יצחק רבין]], [[יו"ר הכנסת]], שרים, שגריר מצרים [[מוחמד בסיוני]] ו[[חבר כנסת|חברי כנסת]],. במקביל התקיימו טקסי אזכרה לשייח' אמין במקומות שונים ב[[סוריה]] וב[[לבנון]] בהםוהשתתפו השתתפובהם רבבות דרוזים.

קברו נכרה בתוך ביתו בג'וליס. הבית משמש כיום מקום קדוש לדרוזים. הוא פתוח חופשי לכל המבקרים המתבקשים לחלוץ את נעליהם ולהיכנס בלבוש צנוע. בחדר אחד נמצא הקבר, החדר הסמוך היה חדר קבלת האורחים ובו תמונות של טריף עם כל מנהיגי ישראל. בחדר נוסף נמצא מוזיאון קטן ובו מוצגים חפציו האישיים של טריף.