הבדלים בין גרסאות בדף "הגט מקליווא"

נוספו 2 בתים ,  לפני 8 שנים
(←‏סיפור המעשה: דף שיחה)
</div>
 
בשנת 1766 ([[ה'תקכ"ו]]) בחור בשם יצחק (איציק) בן אליעזר נייבורג מ[[מנהיים]] [[שידוך|השתדך]] עם נערה בשם לאה בת יעקב גונצהויזן מ[[בון]]. תאריך החתונה נקבע ליום [[ח' באלול]] באותה שנה. לקראת ה[[חתונה]] באו הכלה ומשפחתה למנהיים ונפגשו עם החתן. בימים שלפני החתונה ובחתונה עצמה התרשמו הנוכחים ממצב רוחו הקודר של החתן שדבר-מה מטריד אותו. בבוקר שלאחר ליל החתונה אשתו, שהוטרדה ממצב רוחו, שאלה אותו ברורות האם הוא מצא בה פגם כל שהוא, אך הוא השיב לה שהוא מודאג בשל עניינים כספיים הקשורים לחתונה. עם זאת, הוא התנהג באורח שקול ונראה מיושב בדעתו. החתונה נערכה כמתוכנן ביום שישי, והחתן נשא דברים ואף אכל לשובע ב[[סעודת ליל שבת]], בניגוד להוראת רופאו שהורה לו לא להרבות באכילה. בבוקר שלאחר ליל החתונה, אשתו, שהוטרדה ממצב רוחו, שאלה אותו ברורות האם הוא מצא בה פגם כל שהוא, אך הוא השיב לה שהוא מודאג בשל עניינים כספיים הקשורים לחתונה.
 
למחרת בבוקר, ב[[שבת]], החתן לקח את כסף ה[[נדוניה]] והסתלק מן העיר בלי לומר דבר לאיש. ביום ראשון נמצא החתן לאחר חיפושים בעיירה סמוכה. את הכסף שמר בידיו ורק שילם על האירוח לבעל הבית שבו שהה. לאחר שהושב לביתו התעלף, וכשהתאושש ונחקר לפשר מעשיו סירב לנמק את בריחתו. הוא רק הסביר כי נפל עליו פחד מוות במנהיים ולכן ברח. החתן נרגע לכמה ימים, אך בין המחותנים התפתח סכסוך כספי, ולאחר שיושב הסכסוך בידי רבי שמעון קופנהגן (רב מקהילתה של הכלה וקרוב משפחה שלה) החליטו כל הצדדים שהזוג הצעיר ייסע עם משפחת הכלה ל[[בון]], וקיוו כי שינוי המקום ייטיב גם את מצב רוחו של החתן, שנחשד כי לקה בטירוף.