צבי לביא – הבדלי גרסאות

בשנת [[1953]] החל לעבוד במערכת תל אביב של העיתון "זמנים" שיצא לאור בירושלים. ב-[[1954]] החל את [[שירות בצה"ל|שירות החובה בצה"ל]] ככתב צבאי בדו-שבועון הצבאי לנוער "[[במחנה]] גדנ"ע". לקראת סוף שירותו סופח ליחידת [[דובר צה"ל]], ככתב צבאי ב[[מבצע קדש]].

ב-[[1957]], לאחר שחרורו מצה"ל, החל לעבוד בעיתון "[[מעריב]]". במשך 35 שנה שימש במגוון תפקידי כתיבה ועריכה. בין תפקידיו: כתב באזורי הנגבה[[נגב]] והגלילוה[[גליל]], ובירושליםוב[[ירושלים]]; אחראי על סיקור [[רשות השידור]] (במסגרת זו סיקר את הקמתה של [[הטלוויזיה הישראלית]] והיה מבקר הטלוויזיה הראשון של העיתון); כתב ופרשן פוליטי; כתב פרלמנטרי; ראש המשרד האירופי של העיתון בלונדון; עורך המקומון הירושלמי הראשון של מעריב; עורך המוסף השבועי [[סופשבוע]]; עורך המוסף היומי וכותב מאמרים ראשיים כסגן ראש מערכת החדשות.

ב-[[1992]] פרש מ"מעריב" ועבד תקופה קצרה כיועץ לענייני חוץ של [[שר הכלכלה והתכנון]] [[שמעון שטרית]].

ב-[[1993]] חזר לעיתונות ככתב פרלמנטרי ופוליטי ובעל טור בעיתון העסקים "[[גלובס]]" במשך 13 שנים.

ב-[[2006]] התמנה לכתב ופרשן כלכלי בכנסת של אתר האינטרנט ynet, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום.

ב-[[1986]] זכה בפרס השלטון המקומי לתכנון אורבני על המודל שפיתח בעבודה קהילתית מקבילה לעבודתו העיתונאית, בתכנון והקמה של המרכז הקהילתי ב[[קריית עקרון]]. כמו כן זכה בציון לשבח במסגרת פרס "[[עמוס לב]]" לכתבות צבאיות, ובציון לשבח בתחרות צילומים ע"ש "[[קאפא-שים]]".