הצעת אי-אמון – הבדלי גרסאות

===נהלים הקשורים להצעת אי אמון===▼

בשל חשיבות הצעת אי האמון תקנון הכנסת והתקדימים בה קבעו כללים מיוחדים על הצעות אלה. חלק גדול מכללים אלה נובעים מהקלות היחסית לקבלת הצעות אי אמון על פי הנוסח המקורי של חוק יסוד: הממשלה, ונועדו על מנת למנוע את נפילת הממשלה ברוב מקרי. כך הצבעות על אי אמון הן הראשונות בסדר היום השבועי (ומתקיימות ביום שני), ורק להצעות אמון בממשלה יש עליהן עדיפות. הצעות אי אמון מוגשות רק בעת המושבים הסדירים של הכנסת, ולא בעת ישיבות מיוחדות המתקיימות בפגרה. על פי הנוהג, אין דנים בהן בעת שראש הממשלה שוהה מחוץ לישראל. כמו כן, הצעות אי אמון צריכות להיות מוגשות בשבוע שקדם להצבעה עליהן.▼

ניתן להכריז על הצבעות על חוקים, או על סעיפים שעל סדר היום כעל הצעות אי אמון. גם הממשלה רשאית להכריז על הצבעות בסעיפים להם היא מתנגדת כהצעות אי אמון, והיא עושה זאת לעתים על מנת למנוע מחברים ב[[קואליציה]] להצביע בעדם. דבר זה היה יותר משמעותי כאשר היה מספיק רוב רגיל על מנת להפיל את הממשלה, אולם משיש צורך ב[[רוב מיוחס]] ייתכן שהחוק יעבור על אף התנגדות הממשלה בלי שהיא תופל. במקרים מסוימים היה שימוש בכלי של האי אמון על מנת לדחות הצבעות על חוקים אחרים, על ידי הפיכתם להצעות אי אמון – דבר אשר חייב את דחיית ההצבעה עליהן לשבוע הבא. כאשר דחייה כזו מתבצעת על ידי האופוזיציה, יכולה הממשלה לבטל אותה על ידי הכרזת ההצבעה כהצעת אמון, שלה יש קדימות, ושלא דורשת את דחיית ההצבעה.▼