קונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1878]] יצא צ'ייקובסקי לנופש ב[[שווייץ]] עם חבר [[כנר]] בשם יוזף קוטק, תלמיד [[הלחנה|קומפוזיציה]] שלו ב[[קונסרבטוריון]]. קוטק הביא עמו את ה[[רדוקציה (מוזיקה)|רדוקציה]] של "הסימפוניה הספרדית" ברה מינור מאת [[אדואר לאלו| לאלו]]. צ'ייקובסקי ניגן בפסנתר וקוטק ב[[כינור]]. במהרה מצא צ'ייקובסקי את רוח היצירה וישב לכתוב [[קונצ'רטו]] לכינור. תוך שבועיים נשלמה מלאכת הכתיבה לפסנתר וכינור כהכנה ל[[תזמורת|תזמור]]. לאחר בדיקה מחודשת של היצירה, על ידי קוטק ואחיו של צ'ייקובסקי, מודסט, הוציא צ'ייקובסקי את הפרק השני, אשר לא השביע את רצונם, וכתב את ה[[קנצונה|קנצונטה]] ב[[סולם (מוזיקה)|סול מינור]], המוכרת כיום כפרק השני של היצירה, ביום אחד. הפרק שהוצא הפך לאחר זמן להיות הפרק הראשון ב"זיכרון ממקום יקר" אופוס 42, שלושה פרקים לכינור ופסנתר. לאחר מכן תוזמרה היצירה על ידי [[אלכסנדר גלאזונוב]]. עד ה-12 באפריל 1878 תוזמרה היצירה והושלמה. המעניין הוא, שצ'ייקובסקי לא הקדיש את היצירה לכנר שהיה שותף לכתיבתה. צ'ייקובסקי הגיש את היצירה לכנר [[ליאופולד אאואר]], אשר דחה את היצירה כבלתי ניתנת לנגינה. שנתיים עברו בלי שהיצירה בוצעה, גם לא על ידי הכנר יוזף קוטק.

ביצוע הבכורה של היצירה התקיים ב-[[4 בדצמבר]] [[1881]] ב[[וינה|ווינה]], בידי הכנר [[אדולף ברודסקי]] וה[[מנצח]] [[הנס ריכטר]]. היצירה נוגנה זמן מה לאחר ש[[יוהנס ברהמס|ברהמס]] העלה לביצוע בכורה את [[קונצ'רטו לכינור (ברהמס)|הקונצ'רטו לכינור ותזמורת ברה מז'ור]], אופוס 77. בקהל ישב אדם, שהיה אימת המלחינים והנגנים, המבקר [[אדוארד הנסליק]], שכתב על היצירה כי נדמה שאפשר לשמוע סירחון מהמוזיקה שצ'ייקובסקי כתב, בעיקר בשל הפרק האחרון בקונצ'רטו, שנכתב על פי מוזיקה [[קוזאקים|קוזאקית]] עממית. הסערה שהמאמר חולל הובילה לפרסום היצירה ברחבי העולם כולו.