נחלת שבט אפרים – הבדלי גרסאות

'''נחלת שבט אפרים''' עלתה בגורל ב"בית יוסף", לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון אשר קבל נחלה מ[[יהושע בן נון]], לאחר כיבוש [[ארץ כנען]]. הנחלות של בית יוסף, [[שבט אפרים|אפרים]] ו[[שבט מנשה|מנשה]], נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין [[נחל ירקון]] לבין [[נהר הירדן]] ו[[שבט מנשה]] על שני חלקיו מ[[ים תיכון|הים התיכון]] עד [[הגלעד]] ו[[הר החרמון]]. ברכת [[משה]] התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם ([[ספר דברים]] ל"ג, ט"ו).

 

 

העובדה כי מדובר באזורים בעלי פוטנציאל כלכלי נמוך באה לידי ביטוי בדלילות האוכלוסייה בהם. בכתבי [[אל-עמארנה]], המתארים את שמות הערים שנכבשו בארץ ישראל, לא מופיעות ערים מ[[הר שומרון]]. מיעוט האוכלוסייה באזור איפשר ל"שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ " לומר לבני יעקב, בבואו לבקש את [[דינה]] לבנו: "וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם" (מקור:בראשית, ל"ד, כ"א). ואכן בני יעקב מוצאים את המרחב נוח למרעה ורועים בו את צאנם בשכם :"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם" (שם, ל"ז, י"ב).