הבדלים בין גרסאות בדף "משפטי פראג"

נוספו 392 בתים ,  לפני 9 שנים
סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת המערב.
 
ב-27 בנובמבר 1952, אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, ו[[ולדימיר קלמנטיס]], נידונו ל[[עונש מוות|מוות]]{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני ישראלים, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו בריגולב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול הציר הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה לאימפריאליזם האמריקאי. באותו זמן, ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], הוכרז כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נשפטנדון למאסר עולם, ו[[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר. אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]] ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת 1963 זכו כל נאשמי פראג לטיהור שמם על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.
 
 
 
ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מהתחלה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט ובקרב אנשי [[מפ"ם]] הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ואליעזר פרי), הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי הבנה שיש לתקן והיו שגינו את המשפט אך בקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את הקומוניזם.