סריסה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nik Sage~hewiki (שיחה | תרומות)
Nik Sage~hewiki (שיחה | תרומות)
שורה 47:
 
===התארכות הסריסה וההבדל בין הפלנקס המוקדוני לפלנקס ההלניסטי===
הפנלגיטים החמושים בסריסות נקראו [[פזטיירוי]]. בדומה ל[[הטיירוי]], שהיו יחידה של [[פרשים כבדים]], ול[[היפספיסט|היפספיסטים]], שהיו יחידה עילית של רגלים, נלקחו הפזטיירוי נושאי הסריסות אך ורק מקרב הנתינים המוקדונים. שלוש יחידות אלו שימשו הן כלוז של הצבא והן כיחידות הנאמנות ביותר למלך המוקדוני. חשוב להדגיש כי בצבאות של פיליפוס השני ושל אלכסנדר הגדול, לא שימש הפלנקס החמוש בסריסות הכוח ההתקפי המרכזי, אלא דווקא הפרשים הכבדים. לראיה ב[[קרב גרניקוס#מהלך הקרב|קרב גרניקוס]], ב[[קרב איסוס#הקרב|קרב איסוס]], ב[[קרב גאוגמלה#מהלך הקרב|קרב גאוגמלה]] וב[[קרב הידספס]] היו אלו הפרשים אשר ביצעו את ההתקפה העיקרית. כפי הנראה רק ב[[קרב כירוניאהכירונאה]] תפקד הפלנקס המוקדוני ככוח ההתקפי העיקרי (ישנם חוקרים הטוענים כי בקרב זה לא השתתפו יחידות פרשים משמעותיות).
 
בראשית [[מלחמות הדיאדוכים]] לא חלו שינויים משמעותיים בסריסה ובמבנה הפלנקס. התבססות הממלכות של הדיאדוכים שניצחו, הביאה לגידול במספר האיכרים המתיישבים בערי המדינה ההלניסטיות. תופעה זו תרמה תרומה משמעותית לגידול במספר הפלנגיסטים על חשבון הפרשים. כתוצאה מכך, תפס הפלנקס מקום מרכזי יותר ויותר בלחימה ההלניסטית. ניתן ללמוד על כך מהשוואת יחסי הכוחות בין הצבאות של אלכסנדר הגדול לבין הצבאות ההלניסטיים המאוחרים. בקרב גאוגמלה למשל, היו לאלכסנדר כ-40,000 רגלים, שכמחציתם לחמו כפלנקס חמוש בסריסות, וכ-7,000 פרשים, מתוכם 4,000 פרשים כבדים. ב[[קרב רפיח]], שנערך בין [[מצרים התלמיית]] לבין [[הממלכה הסלאוקית]] יותר ממאה שנים אחרי גאוגמלה, היו ל[[תלמי הרביעי]] כ-70,000 רגלים, מתוכם כ-53,000 שלחמו במסגרת פלנקס, וכ-6,000 פרשים, ואילו ל[[אנטיוכוס השלישי]] היו כ-62,000 רגלים, מתוכם כ-30,000 שלחמו כפלנגיטים, וכ-5,000 פרשים.
 
כדי לחזק את יכולתו ההתקפית של הפלנקס, חל תהליך הדרגתי של הארכת הסריסה. מה-4.5 עד 5.5 מטרים המיוחסים לסריסה בתקופתו של אלכסנדר התארכה הסריסה עד לשיא משוער של 6.4 מטרים (על אף שבמקורות מוזכרות גם סריסות באורך 7.3 מטרים). הארכת הסריסה שיפרה את המחץ של התקפת הפלנקס ההלניסטי. ברם, הפלנקס החמוש בסריסות שמלכתחילה היה מבנה נוקשה יותר מהפלנקס ההופליטי, הפך קשיח אף יותר עם הארכת הרמחים. דוגמא לדואליות של חיזוק המחץ של ההתקפה לצד הירידה בגמישות ניתן לראות ב[[קרב פידנה]] בין [[הרפובליקה הרומית]] לבין [[הממלכה המוקדונית]] המאוחרת. [[לגיון|הלגיונות הרומים]] נהדפו לאחור מלחץ התקדמותו של הפלנקס המוקדוני (המאוחר). ניסיונותיהם של הלגיונרים לקצוץ את חוד הסריסות ב[[כלי נשק בצבא הרומי#גלאדיוס|חרבותיהם הקצרות]] ולהידחק לתוך שורות הפלנקס לא עלו יפה. אך כשיחידות הפלנקס המתקדמות הגיעו לקרקע משובשת יותר נוצרו פערים במבנה. הלגיונרים הרומיים נכנסו לתוך פערים אלו ועשו שמות בפלנקס המוקדוני, שחייליו לא יכלו להילחם כיאות בטווח קרוב.