מכתבו של מנחם מנדל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ רווח |
||
שורה 16:
'''מכתבו של מנחם מֶנְדֶל''' הוא [[שיר]] של [[נתן אלתרמן]], בו מתייחס המשורר למאורעות [[השואה]] באירופה, ופורסם במסגרת "[[הטור השביעי]]" בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" ב-[[9 במרץ]] [[1945]]. השיר פורסם לקראת סוף המלחמה, וקדמו לו שירים נוספים העוסקים בנושא, כשהבולט בהם הוא "מכל העמים".{{הערה|נתן אלתרמן, "מכל העמים", [[הארץ]], 27 בנובמבר 1942}}
בשיר מופיעה תגובתו של אלתרמן למשמע הבשורות המרות על גורל [[יהדות אירופה]], וזאת שוזרת את אסונו של העם היהודי בדמויותיו המוכרות של הסופר ה[[ספרות יידיש|יידי]] הידוע [[שלום עליכם]]. אלתרמן ניסח את השיר כ'''מכתב אחרון''' או [[צוואה]] ששולח [[מנחם מנדל (ספר)|מנחם מנדל]], גיבור ספרו של שלום עליכם, לאשתו שיינה שיינדל. בכך המשיך כביכול את מכתביו של מנחם מנדל לאשתו באותו סגנון [[אירוניה|אירוני]] שכתב שלום עליכם, אולם בהבדל מרכזי: אלתרמן המית ביצירתו את מנחם מנדל, והמת הוא המדבר בשיר ("כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת, כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח"). הוא מוסיף ו[[הספד|מספיד]] בשיר זה דמויות נוספות של שלום עליכם: "[[טוביה החולב|טוביה]] מת, ומת [[מוטל בן פייסי החזן]]... וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם" (הילד טופל'ה טוטוריטו, גיבור הסיפור "האולר").
בהספידו את הדמויות הספרותיות שזוהו כל כך עם [[יהודי מזרח אירופה]], ביכה אלתרמן לא רק את רצח היהודים בשואה, אלא את חורבן תרבותם העשירה, בייחוד [[יידיש#תרבות יידיש|תרבות היידיש]] ולמעשה הספיד את העיירה היהודית הישנה, ה[[שטעטל]], על אורך חייה ואנשיה. על פי [[מבקר ספרות|מבקרת הספרות]] [[עינת יקיר]], גם שפת השיר היא רבת משמעות. במותן של הדמויות, נכחדה גם ה[[יידיש]], השפה שבה הן נוצרו, והן נבראו מחדש בצלם ה[[עברית]]. "בשירו של אלתרמן מדברים פתאום כולם עברית, והמעבר הזה אפשרי רק במחיר מותם".{{הערה|1=עינת יקיר, [http://www.bac.org.il/ContentPage.aspx?id=1053 נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם], אתר [[בית אבי-חי]].}}
| |||