פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 187 בתים, לפני 7 שנים
הפניות
בחשבונאות, סעיף הון המניות במאזן מחולק לשניים: "הון מניות" ו"פרמיה". "הון המניות" במובן זה מתייחס לערך הנקוב שהוקצה לבעלי המניות, וה"פרמיה" להפרש בין סך התקבול עבור המניות לבין הערך הנקוב. במאמר זה, הביטוי "הון מניות" מתייחס לסכום שני הנתונים יחדיו.
 
כמעט תמיד, מניות מוקצות ונסחרות במחיר הגבוה מערכן הנקוב. לערך הנקוב אין כמעט משמעות כלכלית, ויש לו רק נפקות משפטית מועטה, ביחוד במקרים של פירוק חברה. נתון הערך הנקוב שימש בעיקר להשוואה בין ערכים שונים של מניות, כאשר היה גיוון בהון. כיום, חברות רבות קובעות בתקנונן שהון המניות יהיה ללא ערך נקוב. מבין החברות הנסחרות בבורסה הישראלית, הרוב מתאפיינות בהון מניות עם ערך נקוב, אך הוא אינו מוצא ביטוי בחיי המסחר היומיומיים (מושג הערך הנקוב עודנו שימושי בסוגים אחרים של ניירות ערך, כגון אג"ח). כאשר אין למניות ערך נקוב, הרי הפרמיה תהיה 0 וכל התשלום שקיבלה החברה עבור המניות יהיה בגדר הון מניות.
 
לדוגמה, עם הקמת החברה "חברה בע"מ" היא הקצתה לבעלי המניות הראשונים 1,000 מניות. הערך הנקוב של כל מניה הוא 1 ש"ח. החברה העמידה את שוויה על 4,000 ש"ח, ולכן כל מניה הוקצתה במחיר כולל של 4 ש"ח. בשפה החשבונאית, מתוך אותם 4 ש"ח, 3 ש"ח יחשבו ל"פרמיה" ו-1 ש"ח ל"הון מניות". באופן זהה, אם מניות החברה הן ללא ערך נקוב, החברה עדיין תקצה כל מניה במחיר של 4 ש"ח. החברה קיבלה, כאמור, עבור המניות סך כולל של 4,000 ש"ח. אם החברה לא תקצה מניות נוספות, זה ימשיך להיות גובה הון המניות ("הון מניות + פרמיה") במאזן שלה. מובן שאם החברה תתחיל כעת בפעילותה, היא תוכל להכניס כסף לקופתה שלא דרך הקצאת מניות, כגון בפעילות עסקית רגילה (צבירת רווח נקי) ונטילת הלוואות.
מבין הגדלים הנוגעים להון המניות של חברה מסוימת, המספר הגבוה ביותר יהיה מספר המניות בהון הרשום. נתון זה מהווה "תקרה" למספר המניות שיכול להיות לחברה אי-פעם. חברה לעולם אינה רשאית להקצות (לגרום שיהיו בהון המונפק) יותר מניות ממספרן בהון הרשום. הגורם היחיד שיכול להגדיל או להקטין את ההון הרשום הוא האסיפה הכללית (שכן רק היא יכולה לשנות את התקנון).
 
מספר המניות בהון הרשום יכול להיות כל מספר שהוא. הנתון הוא חסר משמעות כספית ישירה. גם החברה הקטנה ביותר יכולה לקבוע בתקנונה הון רשום גבוה מאוד. בישראל קיימת חברה ציבורית עם הון רשום של 2 טריליון (2 מיליון מיליון) מניות.<ref>http://mayamayafiles.tase.co.il/bursarpdf/report.asp?report_cd=703065721001-722000/P721123-00&Type=Pdf.pdf</ref> הבעיה הכלכלית היא מציאת קונים למניות, כאשר אלו עוברות מההון הרשום אל ההון המונפק. עם זאת, ההון הרשום מזמן לדירקטוריון אפשרות מיוחדת במינה: אם יש לחברה "מאגר" של הון רשום גדול, ביחס להונה המונפק הנוכחי, הרי שהחברה תוכל להשיג נכסים כמעט "בחינם" מבחינתה. זאת, דרך הקצאה תמורת מזומן למשקיעים חדשים, או דרך [[תשלום מבוסס מניות]] – הקצאת מניות לגורמים שונים (נושי החברה, עובדים, נושאי משרה, תאגידים שהחברה רוכשת ואף ספקים) במקום לשלם להם במזומן. מי שנפגע במקרה כזה הוא בעלי המניות הקיימים, שאחזקתם דוללה, עקב הפיכתם לבעלי אחוז קטן יותר בחברה, ושמחירי מניותיהם ירדו עקב הגדלת ההיצע. הפתרון לסוגיה זו הוא הדרישה, שחברה תקצה תמיד את מניותיה בשווי הוגן (fair value): יש לשאוף לביצוע ההקצאה בצורה כזו, שלתוך ההון העצמי יכנס סכום שיותיר לכל אחת מהמניות אותו נתח כספי בהון העצמי, גם במספרן המוגדל לאחר ההקצאה. אם הדירקטוריון ביצע הקצאה בפחות מהשווי ההוגן, הרי שרואים את החברה עצמה כנפגעת (שכן הכניסה פחות כסף משהיתה מסוגלת), וכל בעל מניות יכול להגיש [[תביעה נגזרת]] למען החברה. גם פתרון ההקצאה בשווי ההוגן אינו חף מבעיות, שכן בעלי המניות עדיין מדוללים בגידול ה''עתידי'' של החברה – ה[[רווח למניה]] מוקטן. עם זאת, כיוון שבעלי מניות רשאים לעיין בתקנון החברה ולראות מה מספר המניות בהון הרשום, וכן ידוע מה ההון המונפק, הם יכולים להעריך סיכון זה. בתי המשפט בישראל אף הם דנו בדרישה להקצאה בשווי הוגן.<ref>ע"א 667/76 '''ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ''', פ"ד לב(2) 281.</ref><ref>ת"א 2602/01 (מחוזי ת"א) '''קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ (בפירוק) נ' יובל רן ואח'''', פסקאות 43-62 (טרם פורסם, 11.11.2010).</ref>
 
בחוק החברות של [[בריטניה]] בוטל הקונספט של "הון רשום".<ref>Companies Act 2006, note 843: http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2006/46/notes/division/10/17/2</ref> חברה יכולה להקצות מניות בכל מספר שתחפוץ, תוך ציפיה מחייבת שישמר העקרון של הקצאה במחיר הוגן, למניעת דילול בלתי-מוצדק של בעלי המניות הקיימים.
38

עריכות