סן אנטוניו ספרס – הבדלי גרסאות

ראשית דרכה של הקבוצה הייתה בליגת ה-[[ABA (ליגת כדורסל)|ABA]] בשנת [[1967]], בתור הדאלאס צ'אפרלס,. הקבוצה עקרה ל[[סן אנטוניו]] ושינתה כינויה לספרס ב-[[1973]], והייתה אחת מארבע קבוצות שהתאחדו עם ליגת ה-NBA בשנת [[1976]] (האחרות הן [[דנוור נאגטס]], [[אינדיאנה פייסרס]], ו[[ניו ג'רזי נטס|ניו יורק נטס]]) היחידהוהיחידה מביניהם שזכתה באליפות.

הספרס היא קבוצת הספורט המקצוענית היחידה של העיר [[סאן אנטוניו]] מבין ארבע הליגות המקצועניתהמקצועניות האמריקאיות בענפי ה[[כדורסל]], [[פוטבול]], [[בייסבול]] ו[[הוקי קרח]].

שחקני הקבוצה לאורך ההיסטוריה הם משתתפים פעילים בפעיליותבפעילויות קהילתיות בעיר, ושחקני עבר רבים עדיין מתגוררים בה כמו [[דיוויד רובינסון]] שייסד ביחד עם אשתו בית ספר פרטי בעיר עבור אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך<ref>http://www.thecarveracademy.org/page.cfm</ref>, [[ג'ורג' גרווין|וג'ורג' גרווין]] שהקים בעיר מרכז לנוער<ref>http://www.iceman44.org/</ref>.

הספרס קבעו מספר שיאי [[NBA]] לנוכחות קהל כאשר שיחקו באולמם הביתי הקודם אלמודוםהאלמודום כולל ככמותכמות הקהל הגדולה ביותר לסדרת גמר<ref>http://www.spursportal.com/</ref> בעונת {{בספורט|1998|1999}} כאשר שיחקו מול [[פורטלנד טרייל בלייזרס]]. הספרס המשיכו למלא את אולמם בקביעות גם כאשר עברו לאולמם החדש הקטן והאינטימי יותר, ה-AT@T CENTR.

מאז [[2003]] הקבוצה נאלצת לקיים מסע ארוך של משחקי חוץ בחודש [[פברואר]] המכונה "מסע הרודיאו" או "Rodeo Road Trip" באנגלית מכיוון שבאולמם הביתי מתקיימות תחרויות מסורתיות של רכיבה על סוסים. למרות זאת הספרס באופן מסורתי הספרס מצליחים בדרך כלל במשחקים אלו ואף קבעו שיא [[NBA]] לנצחונות חוץ רצופים כאשר ניצחו 8 כאלו בעונת {{בספורט|2002|2003}}.<ref>http://www.basketball-reference.com/teams/SAS/2003_games.html</ref>

הספרס החלו את דרכם בשנת [[1967]] כקבוצה בשם דאלאס צ'אפאראלס ב[[ליגת ה-ABA]], שהוקמה כליגה מתחרה ל[[ליגת ה-NBA]], כקבוצה בשם דאלאס צ'אפאראלס. הקבוצה שהונהגה על ידי {{מונחון|המאמן-שחקן|בעבר היה נפוץ ב-NBA שחקן שמתפקד גם כמאמן}} קליף האגאן הייתה אחת מ-11 הקבוצות שהרכיבו את הליגה המפתיעה בהצלחתה כמתחרה לגיטימית ל[[ליגת ה-NBA]]. העונה השנייה של הקבוצה הייתה מעט מאכזבת כשהקבוצה סיימה במקום הרביעי והפסידה בפלייאוף בסיבוב הראשון לניו אורלינס. הקבוצה סבלה ממיעוט קהל ואי התעניינות ברחבי העיר [[דאלאס|בדאלאס]]. למעשה בעונת {{בספורט|1970|1971}} נעשה ניסיון להחליף את שם הקבוצה ל[[טקסס]] והקבוצה שיחקה באולמות שונים ברחבי המדינה על מנתבמטרה להופכה לקבוצה שתייצגהמייצגת את כלכלל המדינה, אך הניסיון הסתיים בכישלון והקבוצה חזרה לדאלאס בעונת {{בספורט|1971|1972}}.

בעוד הקבוצה משיגה הישגים דלים על המגרש, בעונתם השלישית הם שקעו גם מבחינה פיננסית, בעיקר בשל סירובם שלסירוב קבוצת הבעלים של הקבוצה להשקיע כספים רבים בקבוצה. לאחר שלראשונה החמיצו את ה[[פלייאוף]] בעונת {{בספורט|1972|1973}} כמעט כל חברי קבוצת הבעלים נטשו את הקבוצה. בשלב זה קבוצה של 36 אנשי עסקים תושבי [[סאן אנטוניו|מסאן אנטוניו]] פנו לבעלים והגיעו איתם להסכם כך שהקבוצה תעבור לסאן אנטוניולעירם למשך 3 שנים במהלכם תהיהתוענק להם אופציה לקנות את הקבוצה, ובמידה והקנייה לא תתבצע תחזור הקבוצה לדאלאס. לאחר שההסכם נחתם הקבוצה שינתה את שמה ל[[סאן אנטוניו ספרס]], וצבעי מדי הקבוצה שונו לשחור, כסף ולבן, שהם צבעי הקבוצה עד היום.

כבר במשחקם הראשון בסאן אנטוניו הגיעו כ-6000 אוהדים אך הקבוצה הפסידה לסאןל[[סן דייאגודייגו]]. הקבוצה התפרסמה במהרה בזכות ההגנה היעילה שלה וקבעה שיא ליגה כאשר עצרה את יריבותיה על פחות ממאה נקודות 49 פעמים לאורך אותה עונה. הקבוצה הונהגה על ידי שחקן הליגה הותיק ג'יימס סילאס, ובמשך העונה התחזקה בשחקנים שון נייטר, שזכה בסוף העונה בתואר [[רוקי העונה ב-NBA]], ובכוכב העולה [[ג'ורג' גרווין]] שאת מעברו לקבוצה ניסתה בתחילה הנהלת הליגה למנוע בטענה שהדבר פוגע באינטרס הליגה. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במאזן 45-39 שהספיק למקום השלישי באיזור המערבי. במשחקי הפלייאוף הקבוצה התמודדה מול [[אינדיאנה פייסרס]] והפסידה לה לאחר סדרה מותחת של 7 משחקים. בסיכום העונה המעבר לסאן אנטוניו התברר כהצלחה גדולה כאשר העיר קיבלה את הקבוצה בידייםבזרועות פתוחות וכ-6000 אוהדים בממוצע פקדו את משחקיה כל משחק, זאת בהשוואה למיקומה הקודםלתקופתם בדאלאס אז לעתים רחוקות הגיעו למשחקיה מספר תלת ספרתי של אוהדים. קבוצת אנשי העסקים שזיהו את הצלחת הקבוצה, החליטו כבר בסוף אותה עונה לרכוש את המועדון לצמיתות ולהשאיר את הספרס בסאן אנטוניו.<ref>{{cite web|url=http://www.remembertheaba.com/San-Antonio-Spurs.html |title=Spurs ABA History |publisher=Remembertheaba.com |accessdate=May 21, 2009}}</ref>

למרות שהספרסחוסר לא הצליחוהצלחתם במשחקי הפלייאוף, הספרס התבססו כאחת מהקבוצות המובילות ב[[ליגת ה-ABA]] ולמרות הגודלגודל שוקהשוק הקטן יחסית של [[סאן אנטוניו]] הקבוצה הפכה לאחת מעוגני הליגה הצעירה והמרעננת. ביוני 1976 בוצע איחוד בין [[ליגת ה-ABA]] ל[[ליגת ה-NBA]] והספרס ביחד עם [[דנבר נאגטס]], [[אינידיאנהאינדיאנה פייסרס]] וה[[ניו ג'רסירזי נטס]] עברו ל-NBA לעונתהחל מעונת {{בספורט|1976|1977}}. הספרס ושאר קבוצותשלוש ה-ABAהקבוצות נאלצו לשלם לשתי קבוצות ABA חזקות אחרות תמורת הזכות לעבור ל[[ליגת ה-NBA]].

למרות שנשמעו ספקות ברחבי הליגה לגבי יכולת השתלבותם מבחינה מקצועית של הקבוצות החדשות ב-NBA, הספרס השתלבו היטב כבר מעונתם הראשונה והשיגו מאזן של 44-38 שהקנה להם את המקום הרביעי בקונפרס המזרחי. כל זאת למרות קשיים שהערימה הליגה על קבוצות ה-ABA כולל הגבלה על בחירות הדראפט שלהם ורווחיםומניעת רווחים המגיעים להם מזכויות שידור. בליגה המאוחדת הם פגשו לראשונה קבוצה יריבה ממדינת [[טקסס]], ה[[יוסטון רוקטס]] ששיחקושהחלו במדינהלשחק ב[[ליגת ה-NBA]] חמש שנים לפני האיחוד בין הליגות.

לאורך עונת ‏‏{{בספורט|1977|1978}}, [[ג'ורג' גרווין]] מהספרס ו[[דיוויד תומפסון]] מקבוצת [[דנבר נאגטס]] נלחמו על תואר [[מלך הסלים של הליגהה-NBA]]. ביום האחרון של העונה הסדירה נטל תומפסון את ההובלה לאחר שקלע 73 נקודות נגד [[דטרויט פיסטונס]]. גרווין ידע שהוא חייב לקלוע 58 נקודות נגד ניו אורלינס כדי לעקוף אותו. הוא פתח את המשחק היטב כאשר קלע 20 נקודות כבר ברבע הראשון. ברבע השני, גרווין שכינויו ה"אייסמן" היה אפילו טוב יותר וקבע שיא ליגה של 33 נקודות ברבע. כבר בתחילת הרבע השלישי הגיע גרווין לנקודהל[[נקודה]] ה-58 שלו וסיים את המשחק עם 63 כאלו ותואר מלך הסלים של העונה. בסך הכל הספרס סיימו את העונה עם מאזן מצויין של 52-30 וזכו באליפות הבית המרכזי, אך נכשלו שוב במשחקי הפלייאוף כאשר הפסידו ל[[וושינגטון וויזארדס|וושינגטון בולטס]] בשישה משחקים למרות יכולת מצויינת של גרווין שקלע 33.2 נקודות בממוצע בסדרה.

בעונה העוקבת, עונת {{בספורט|1978|1979}} הספרסהקבוצה התמודדה שוב מול קבוצת [[וושינגטון וויזארדס|וושינגטון בולטס]] במעמד גמר המזרח ואף הובילה בסדרה 3-1 והייתה קרובה להגיע למעמד גמר הפלייאוף, אך הפסידה את שלושת המשחקים הבאים כולל הפסד שובר לב במשחק המכריע בתוצאה 107-105. מנקודת זמן זו לקח לספרס 20 שנה עד שהצליחו להעפיל לסדרת הגמר של הליגה.

לאחר עונת {{בספורט|1984|1985}}, [[ג'ורג' גרווין,]] כוכבה הגדול של הקבוצה הועבר בטריידב{{מונחון|טרייד|מעבר של שחקנים מקבוצה לקבוצה תמורת שחקנים אחרים}} לקבוצת [[שיקאגו בולס]], מה שסימל את סופו של עידןהעידן שהחל במעברה עם מעברה של הקבוצה לסאן אנטוניו.

[[דיוויד רובינסון]] הצטרף לקבוצה בעונת {{בספורט|1989|1990}} לאחר שהשלים את חובותיו לצי האמריקני. למרותאמנם הציפייה שהצטרפותוהרווחת הייתהשהצטרפותו לקבוצה תשפיעתשפר עלבאופן יכולתהמשמעותי, אך אף אחד לא חזה את מה שהתרחש בעונת ה[[רוקי (ספורט)|רוקי]] של השחקן. בהנהגתו של רובינסון, ובעזרתם של [[רוקי (ספורט)|רוקי]] נוסף שהקבוצה בחרה בדראפט האחרון, [[שון אליוט]], ושחקן חופשי שהקבוצה החתימה, [[טרי קאמינגס]], הקבוצה השיגה שיא של שיפור נצחונות לעונה בודדת וסיימה במאזן מדהים של 56-26 שהקנה לה את ראשות הבית המערב תיכוני לראשונה מזה שבע שנים.

הקבוצה העפילה למשחקי הפלייאוף והפסידה בחצי גמר המערב ל[[פורטלנד טרייל בלייזרס]] בתום סדרה מרתקת של שבעה משחקים. רובינסון סיים את אחת מעונות הרוקי המרשימות עבור סנטר בהיסטורית הליגה וזכה בתואר [[רוקי השנה ב-NBA]] עם ממוצעים של 24.3 [[נקודה|נקודות]] ו-12 [[כדור חוזר|ריבאונדים]].

הקבוצה התחילה את שנות ה-90 עם הרבה אופטימיות להמשך הדרך. הקבוצה הופיעה בקביעות במשחקי הפלייאוף אך לא הצליחה לעבור את מחסום הסיבוב השני תחת הדרכתו של המאמן היהודי [[לארי בראון]]. לקראת סוף עונת {{בספורט|1991|1992}} הבעלים מקק'ומבס פיטר את בראון ומינה במקומו את בוב באס שסיים את העונה כמאמן הראשי אך הקבוצה הפסידה ב{{מונחון|סוויפ|ניצחון סדרת פלייאוף בלא הפסדים}} לקבוצת [[פיניקס סאנס]] כבר בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף. לקראת עונת {{בספורט|1992|1993}} מינה הבעלים מקק'ומבס את מאמן הקולג'ים המצליח [[ג'רי טרקניאן]] ממכללת [[UNLV]] אך פיטר אותו 20 משחקים בלבד לתוך העונה לאחר שהקבוצה השיגה מאזן בינוני של 9-11. במקומו מינה את שחקן העבר [[ג'רי לוקאס]] שהתפרסם בליגה בעבודתו המוצלחת בשיקום שחקנים עם בעיות סמים. ללוקאס זה הייתה פעם ראשונה כמאמן ראשי בליגה.

לקראת עונת {{בספורט|1994|1995}} חזר לקבוצה [[שון אליוט]] שלא השתלב היטב בדטרויט. לאימון הקבוצה מונה המאמן בוב היל. העונה הסדירה הייתה הצלחה מפתיעה והספרס השיגה את המאזן הטוב בליגה עם 60 נצחונות לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה וכוכב הקבוצה [[דיוויד רובינסון]] זכה בתואר ה-[[MVP של העונה הסדירה ב-NBA]]. במשחקי הפלייאוף הקבוצה הצליחה לראשונה מזה 20 שנה להעפיל למעמד גמר המערב של ה-NBA אך הפסידה לאלופה העתידית, ה[[יוסטון רוקטס]], בתום שישה משחקים בתוצאה 4-2. למרות שיתרון הביתיות היה בידיה הקבוצה הפסידה את כל משחקיה הביתיים, וכוכבה דיוויד רובינסון לא הצליח לגבור בדו-קרב האישי מול [[שחקן ציר|הסנטר]] המצטיין [[האקים אולאג'ואן]]. במהלך משחקי הפלייאוף התעוררו בעיות עם שחקן הקבוצה [[דניס רודמן]] שלא הסתדר עם רובינסון<ref>בספרו "רע כמו שאני רוצה להיות" מותח רודמן ביקורת על תפקודו של רובינסון ברגעים המכריעים</ref> ועם שחקנים נוספים, ובסיוםובסיומה של אותה העונהעונה הועבר רודמן בטרייד ל[[שיקאגו בולס]] עבור [[שחקן ציר|הסנטר]] המזדקן [[וויל פרדו]].

את העונה הבאה סיימה הקבוצה עם מאזן דומה של 59-21 אך הפסידה כבר בסיבוב השני ל[[יוטה ג'אז]]. עקב הכשלונות החוזרים ונשנים בפלייאוף נמתחה ביקורת רבה על רובינסון ונטען כי הוא, בניגוד ל[[האקים אולאג'ואן]] שזכה פעמיים רצופות באליפות עם קבוצתו ה[[יוסטון רוקטס]], לא מסוגל להוביל את קבוצתו לתואר האליפות למרות הצלחהההצלחה מתמשכת בעונה הסדירה.

דאנקן הטביע את חותמו בליגה כבר בעונתו הראשונה, עונת {{בספורט|1997|1998}}, כאשר השיג ממוצעים נהדריםיוצאי דופן עבור [[רוקי (ספורט)|שחקן רוקי]] של 21.1 [[נקודה|נקודות]] ו-11.9 [[כדור חוזר|ריבאונדים]] מעמדת ה[[פאוור פורוורד]]. עם סיום העונה הסדירה נבחר ל[[רוקי השנה ב-NBA]] ול[[חמישיית העונה ב-NBA]], הישג שרק שחקנים בודדים בעבר בעונתהשיגו [[רוקיבעונתם (ספורט)|הרוקי]]הראשונה שלהם השיגובליגה. הקבוצה סיימה עם מאזן של 56-26 ושברו בכך את השיא של שיפור בטור הנצחונות לעונה שהם בעצמם העמידו בעונת {{בספורט|1989|1990}}. במשחקי הפלייאוף הקבוצה הפסידה בסיבוב השני ל[[יוטה ג'אז]]. למרות שגם דאנקן וגם רובינסון התבססו במשחקם בעיקר על יכולתם באיזור הצבע, השניים הציגו תיאום יוצא דופן ביניהם. במהלך העונה נשבר שיא קהל למשחק בודד כאשר 37,492 אוהדים הגיעו לצפות במשחק הקבוצה נגד [[שיקגו בולס]] וכוכבה [[מייקל ג'ורדן]] בעונתו האחרונה בה הוליך את שיקגו לאליפות שישית.