בית הסראייה הישן (יפו) – הבדלי גרסאות

אין שינוי בגודל ,  לפני 10 שנים
מ
תקלדה
אין תקציר עריכה
מ (תקלדה)
בשנת [[1811]] קבע מושל יפו, [[מחמוד אגא א-שאמי]], את משרדי הממשל בעיר בבניין וזה שימש גם כבית [[דואר]] וכבית [[מעצר]]. עוד היו בו [[באר מים|באר]], [[מסגד]] ו[[חמאם]].
 
המבנה חדל משלמשמלשמש כבית מעצר בשנות ה-70 של [[המאה ה-19]], ובית הממשל הועבר ממנו ב-[[1897]], כאשר נחנך [[בית הסראייה (יפו)|בית הסראייה]] החדש ב[[כיכר השעון]] הסמוכה. חלק מהבניין נרכש על ידי משפחת דמיאני ה[[נצרות|נוצרית]], ובמקום החל פועל [[בית חרושת]] ל[[סבון]] מ[[שמן זית]]. בית החרושת נסגר ב[[מלחמת העצמאות]] והמבנה ננטש. הוא הוכרז כרכוש המדינה וכ[[מבנה לשימור]].
 
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] נפתח במקום "המוזיאון לעתיקות יפו". המוזיאון שבו ממצאים מהחפירות ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] ביפו, פעל במשך מספר שנים ונסגר, אך האוסף נותר בבניין וניתן לבקר בו על פי תיאום מראש. על המוצגים במקום נמנים מזוזות שער העיר יפו המצרית שעליהן שמו של [[רעמסס השני]], צלמיות, כלי עבודה, מכלי אגירה, כלי בית, מנורות שמן ועוד. חלק מהפריטים יוצרו במקום ואחרים הובאו מערים אחרות לחופי [[הים התיכון]]. כן מצויות במוזיאון [[מצבה|מצבות]] מ[[בית העלמין היהודי ביפו]]. בשנת [[1998]] החל לפעול [[התיאטרון הערבי-עברי ביפו]] בחלק אחר של המבנה.