התעבות סביב כלי טיס – הבדלי גרסאות

התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט נוצרת סביב כלי טיס הנעים במהירות קרובה ל[[מהירות הקול]] (Transonic speed). ההתעבות, שנוצרת כתוצאה מירידת לחץ וירידת טמפרטורה, נראית כמו [[חרוט]] סביב חלקו האחורי של ה[[מטוס]]. חרוט קטן יותר מופיע סביב חלקו האחורי של [[תא טייס|תא הטייס]]. בניגוד לדעה הרווחת, אין קשר בין התעבות זו, שנוצרת כתוצאה מלחץ נמוך בקרבת כלי הטיס, ובין [[בום על-קולי]] או שבירת [[מחסום הקול]].

 

 

[[משוואת פראנטל-גלאוארט]] מהווה קירוב של [[משוואות נאוויה-סטוקס]] המתארות זרימה של [[נוזל]] או של [[גז]]. משוואת פראנטל-גלאוארט היא המשוואה הפשוטה ביותר שלוקחת בחשבון את השפעת ה[[דחיסות]]<ref>[[:en:Compressibility|Compressibility]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref>, כלומר את השפעת הלחץ על [[נפח]] האוויר. פתרון המשוואה מצביע על אזורים סביב כלי הטיס שבהם מופיעה [[סינגולריות (מתמטיקה)|סינגולריות מתמטית]] במהירות הקול. באופן [[פיזיקה|פיזיקלי]], סינגולריות זו מתבטאת כירידת לחץ חדה באותם אזורים. כאמור, המשוואה מהווה קירוב ולכן הפתרון שלה אינו מדויק. ניסויים ב[[מנהרת רוח]] הראו ירידת לחץ משמעותית סביב כלי הטיס במהירויות זרימה נמוכות מעט ממהירות הקול, כלומר באופן מעשי אין צורך לעבור את מהירות הקול על מנת לייצר התעבות סביב כלי הטיס.