פלקנסטרו וארזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שמו המלא, הנכון והרשמי של המפעל באותן שנים
שורה 10:
|גביע המדינה='''4'''
|אליפות='''10'''
|תארים אירופים='''2''' [[כתר משולש (כדורסל)|כתר משולש]]{{ש}}'''5''' [[סופרוליג|גביע אירופה לאלופות]]{{ש}}'''2''' [[גביע ספורטה|גביע מחזיקותאירופה למחזיקות גביע]]
|תארים אחרים='''3''' [[הגביע הבין יבשתי בכדורסל|הגביע הבין יבשתי]]{{ש}}'''1''' (הסופרקאפ האיטלקי)
|תלבושת=תלבושת|
שורה 46:
האליפויות הראשונות והעונה המוצלחת של 1964/65 באירופה היו סימן לבאות. וארזה החלה את תור הזהב שלה בזכיות ראשונות בזירה הבינלאומית. ב-[[1966]] זכתה איניס במהדורה הראשונה של [[הגביע הבין יבשתי בכדורסל]] שנערכה ב[[מדריד]] כשגברה בגמר על קבוצה מ[[ברזיל]].
 
עונה אחת לאחר מכן השתתפה איניס במהדורה הראשונה של [[גביע ספורטה|גביע המחזיקותאירופה למחזיקות גביע]] (על אף שלא הייתה מחזיקת הגביע - הגביע האיטלקי טרם התקיים אז). איניס הדיחה את [[נאנט (כדורסל)|נאנט]], [[פרטיזן בלגרד (כדורסל)|פרטיזן בלגרד]] וספרטק ברנו, ועלתה לגמר מול [[מכבי תל אביב (כדורסל)|מכבי תל אביב]]. איניס ניצחה במשחק הראשון, שהיה משחק בית, בפער שהספיק לה לזכות בגביע למרות הפסד דחוק במשחק הגומלין ב[[תל אביב]], וזכתה בתואר אירופי ראשון.
 
ב-[[1969]] החל למעשה עידן השליטה של הקבוצה בכדורסל האירופי. הוא התחיל עם הגעתו של המאמן ה[[יוגוסלביה|יוגוסלבי]] [[אלכסנדר ניקוליץ']], שנחשב היום אחד מגדולי המאמנים באירופה בכל הזמנים. איניס זכתה באליפות שלישית ב-[[1969]], וב-[[1970]] הוסיפה אליפות נוספת וגם זכתה לראשונה בגביע אירופה לאלופות, עם נצחון בגמר על צסק"א מוסקבה.
שורה 68:
וארזה נוצחה גם בשני הגמרים הבאים של גביע אירופה לאלופות, בידי ריאל מדריד ו[[בוסנה סראייבו]], ובכך השלימה הישג שיא בכדורסל האירופי - עשרה גמרים רצופים של גביע אירופה לאלופות.
 
ב-1979/80, עונה אחת לאחר גמר גביע אירופה לאלופות העשירי והאחרון שלה, עברה וארזה שוב לזירה המשנית באירופה - גביע המחזיקותאירופה למחזיקות גביע, וזכתה בו בפעם השנייה עם נצחון בגמר על קבוצה איטלקית אחרת, [[פלקנסטרו קאנטו]]. זה היה התואר האירופי האחרון של הקבוצה מאז ועד היום.
 
===שנות ה-80 וה-90===
[[קובץ:Andrea Meneghin.jpg|שמאל|ממוזער|אנדראה מנגין]]
[[קובץ:Gianmarco Pozzecco.jpg|שמאל|ממוזער|ג'נמרקו פוצקו]]
בתחילת [[שנות ה-80]] התפרק שלד השחקנים שהרכיב את השושלת הגדולה של הקבוצה. אלדו אוסולה עזב אחרי הזכייה גביעבגביע המחזיקותאירופה למחזיקות גביע ב-1980. דינו מנגין ובוב מורס המשיכו עונה נוספת שבה סיימה הקבוצה במקום הראשון את העונה הרגילה בליגה האיטלקית, אך הודחה בחצי גמר ה[[פלייאוף]] בידי [[וירטוס בולוניה|סינודינה בולוניה]]. זה היה גם גורלה בחצי גמר גביע המחזיקותאירופה למחזיקות גביע מול פלקנסטרו קאנטו. בסיום אותה עונה עזבו גם מנגין ומורס את הקבוצה, ושושלת שנות ה-70 באה סופית אל סיומה.
 
המחצית הראשונה של שנות ה-80 הייתה אפורה למדי כאשר הקבוצה משיגה תוצאות בינוניות הן בזירה המקומית והן באירופית, אך במחצית השנייה חלה התאוששות מסויימת בקבוצה. ב-1984/85 עלתה לגמר [[גביע קוראץ']] לאחר שהדיחה בחצי הגמר את [[אריס סלוניקי (כדורסל)|אריס סלוניקי]] החזקה, ופגשה שם את [[אולימפיה מילאנו|סימק מילאנו]] שבשורותיה שיחק הכוכב הגדול של וארזה משנות ה-70, דינו מנגין. מנגין וחבריו החדשים ניצחו את וארזה וזכו בגביע. זה היה הגמר האירופי האחרון של הקבוצה מאז ועד היום.
שורה 155:
**זכיה (5): 1970, 1972, 1973, 1975, 1976
**גמר: 1971, 1974, 1977, 1978, 1979
* '''[[גביע ספורטה|גביע אירופה למחזיקות גביע]]'''
**זכיה (2): 1967, 1980
*'''[[גביע קוראץ']]'''