תום לב – הבדלי גרסאות

אחת הבעיות בהחלתו הכמעט גורפת של עקרון תום הלב במשפט היא, שעקרון זה עמום, ויש בו לפגוע בוודאות המשפטית וברצונם החופשי של צדדים היוצרים ביניהם יחסים משפטיים. לדוגמא- אדם המנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, אינו יודע עת הוא מנהל את אותו משא ומתן, אלו מדרכי ניהול המשא ומתן הן דרכים כשרות, אלו חורגות מהעקרון האמור, וכיצד יבחן בית המשפט אם התנהלותו הייתה נגועה בחוסר תום לב, אם לאו. הסיבה לאי הוודאות נעוצה בראש ובראשונה, מהאופן שבו מגדיר כל אדם מעשה מסויים כמעשה שנעשה בתום לב, או כמעשה שנגוע בחוסר תום לב. היות ולא ניתן, ואף כנעיין שבמדיניות משפטית לא רצוי לבחון את תום הלב באופן סובייקטיבי, הרי שזה נבחן באופן אובייקטיבי, על אף הקשיים המתעוררים מכך. דוגמא נוספת- החלתו של עקרון תום הלב בסדר הדין אשר משתייך מעצם טיבו וטבעו לפרוצדורה נוקשית, יוצרת מתח ממשי בין עניינים שבפרוצדורה האמורים להיות חד משמעיים, לבין תום הלב המהווה מושג שסתום פתוח לפרשנות.