הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:AlexJilitsky/ארגז חול/מדריד"

במסגרת [[המלחמות הנפוליאוניות]], כבש [[נפוליאון בונפרטה]] את חצי האי האיברי, והמליך את אחיו, [[ז'וזף בונפרטה]], למלך ספרד. ב-[[2 במאי]] [[1808]] החלה במדריד התקוממות אזרחית נגד השלטון הצרפתי, במה שסימן את תחילתה של [[מלחמת העצמאות הספרדית]]. שלטונו של ז'וזף בונפרטה במדריד הביא עמו הריסה של מנזרים רבים לטובת בניית כיכרות, ולמרות שנאלץ לעזוב את העיר בשני מקרים שונים בעקבות הלחימה, הכיבוש הצרפתי הותיר את חותמו בעיר, שאיבדה רבים ממבניה ומתחמיה החשובים, בהם גם ארמון בואן רטירו.
 
בשנת [[1835]] החלהחלו תהליךתהליכי [[הפקעה]] ו[[הפרטה]] משמעותימשמעותיים של רכוש שהיה שייך למנזרים, ובכך רכוש רב החליף ידיים בעיר. בין היתר נאספו פריטי אמנות רבים במוזיאון השילוש הקדוש, שבתורו פורק בשנת [[1872]] וכל נכסיו הועברו למוזיאון הפראדו. בנוסף הועברה אוניברסיטת [[אלקלה דה אנארס]] למדריד ושולבה תחת [[אוניברסיטת קומפולטנס]] שהוכרזה כ"אוניברסיטה המרכזית". במהלך המאה התשע-עשרה המשיכה אוכלוסיית העיר לגדול, ובמקביל החלה להתפתח בה תרבות "מדרידאית" שהתגבשה למעשה ל[[פולקלור]] מקומי, שאחד מנציגיה הבולטים היה ה[[סופר]] [[רמון דה מסונרו רומנס]].
 
בשנת [[1860]] נהרסה חומת העיר מימי פליפה הרביעי, והעיר החלה לגדול ולהתרחב על-פי "תוכנית קסטרו" של האדריכל קרלוס מריה דה קסטרו. בתקופה זו החלה בנייתו של רובע חדש בהמשך שדרת פראדו ולאורך [[שדרת קסטיאנה]] של היום, ביוזמתו של חוזה דה סלמנקה, [[מרקיז]] [[סלמנקה]]. עוד הוקמה תשתית הולכת מים חדשה וכן הפכה מדריד למרכז תחבורה [[מסילת רכבת|מסילתית]], עת הוקמו בה תחנות הרכבת דליסיאס, [[תחנת הרכבת אטוצ'ה|אטוצ'ה]] ו[[תחנת הרכבת פרינצ'יפה פיו|פרינצ'יפה פיו]].