קוגל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הקוגל במנהגים ובפולקלור: תקלדה, הגהה, קישורים פנימיים
שורה 20:
יש הנוהגים לאכול קוגל ב[[שבת]] מפני שכך היא המסורת שבידם, שנים ארוכות. מאחר שניתן לשמור על חומו על [[פלטת שבת]], הוא גם פרקטי לשבתות. כיום מקובל אצל היהודים החרדים לאכול את הקוגל ב[[קידושא רבא]] לאחר תפילת שחרית בשבת בבית כנסת.
 
הקוגל מהווה מאכל מרכזי הנאכל במסגרת ה[[טיסטיש]] ביהדות ה[[חסידות|חסידית]]. כך למשל מיוחסת לרבי מ[[חסידות קומרנה|קומרנה]] האימרה {{ציטוטון|מי שלא אוכל קיבלקוגל בשבת, יש לחשוש ליהדותו}}<ref>[[שמיל הולנד]], הרצאה של [[יד בן צבי]] על המטבח החסידי, 10 במאי 2012</ref>.
 
אימרה חסידית נוספת המתארתמתארת את הקוגל כ{{ציטוטון|בוכה כ[[לאה]], יפה כ[[רחל]], טוב כ[[יעקב]] ואדום כ[[עשיו]]}}.
 
מנהג חסידי נוסף הוא לאכול קוגלים כמספר ספרי התורה המוצאים באותה שבת (היינו בשבת [[ראש חודש]] נאכלים שני קיגליםקוגלים).
 
קיים המנהגמנהג לאכול ב[[שבת זכור]] ארבעה קוגלים, על מנת לקיים את מצוות זכיית מעשי ה[[עמלק]] או מחיית זכרוסוגים של העמלק על ידי אכילת הקוגליםקוגל, בהתאם לראשי התיבות: "[[עמלק]]": '''ע'''פעל (שמו הידישאי של קוגלבאידיש: תפוחי העץעץ), '''מ'''עהל (שמו הידישאי של קוגלבאידיש: הקמחקמח), '''ל'''וקשן (שמו היידישאי של קוגלבאידיש: האיטריותאיטריות) ו'''ק'''רטופל (שמובאידיש: הידישאיתפוחי שלאדמה). קוגלובכך תפוחילקיים את האדמה)[[מצוות זכירת מעשי עמלק]], או [[מחיית זכר עמלק]] על ידי אכילת הקוגלים.
 
== לקריאה נוספת ==