עקרונות יסוד (משפט) – הבדלי גרסאות

פלוגתת-פוסקים-רבתי חלה ב[[בית המשפט העליון]] בדבר המקור לשאיבת עקרונות-היסוד של השיטה (ראו ערך: [[חוק יסודות המשפט]]). היו שהצביעו על מקור לאימוץ עקרונות-יסוד, על דרך ההקש, משיטות משטר דומות לשלנו במשפחת העמים הנאורה. היו שפנו ל[[משפט עברי|משפט העברי]] בהשענם על צביונה היסודי של המדינה כ[[מדינה יהודית]]. הראשונים נתלו, בין השאר, במסמך-המכונן שעומד ביסוד הקמתה של מדינת-ישראל, הלוא הוא [[מגילת העצמאות]], המניח את כוונת דור המייסדים להקמת מדינה חילונית-יהודית-דמוקרטית, המבקשת לחיות במשפט העמים הנאורים. האחרונים שמו יהבם על יסודה ה[[יהודי]] של [[מדינת ישראל]] וכי [[המשפט העברי]] כמורשת ישראל הוא המקור העדיף לערכי היסוד שלה, ובין היתר הצביעו על [[חוק יסודות המשפט]], התש"ם-1980 אשר ביטל את ההיזקקות לסימן 46 ל[[דבר המלך במועצתובמועצה]] (ששימש "צינור-ייבוא" לאימוץ משפט מנדטורי מקום שבמשפט הארץ חלה לאקונה), אשר קבע כי במקרים של חסר משפטי בחוק בתקנות או בפסיקה, יפנו בתי המשפט "לעקרונות הצדק והיושר של מורשת ישראל". דיו רבה נשפכה, ומחלוקת איתנים נטושה, בדבר הגישה הראויה לשאיבת עקרונות היסוד לשיטתנו המשפטית - כל [[שופט]] לפי תפיסת עולמו - דבר, שלא פעם, מוביל לשוני מהותי בתוצאה משפטית.