בריכת השילוח – הבדלי גרסאות

חלק מהחוקרים הסיקו כי מפעלו של [[חזקיהו]] להבאת מי מעיין ה[[גיחון]] אל תוך העיר הסתיים בברכת אל חמרה – היום גן ירק פורח. ברכה זו נבנתה על ידי סגירת עמק הגיא המרכזי בסכר. ייתכן שברכה זו שימשה שנים רבות לפני חזקיהו מאגר המים העירוני של [[ירושלים]]. עד חציבת ניקבת השילוח ריכזה ברכה זו מי [[נגר עילי]], ומאז חציבת הניקבה קיבלה את מימי הגיחון באמצעות [[נקבת השילוח]]. ברכה זו נזכרת בספר נחמיה: "ואת חומת ברכת הַשֶּׁלַח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דויד" (ג טו). מן הבריכה הזו עדיין אין בידי הארכאולוגים שרידים מוחשיים. אלה עשויים להתגלות אם יחפרו מתחת לגרמי המדרגות של הבריכה המדורגת מימי הבית השני התופסת את כל שטח הגן. ▼

בעת עבודות להחלפת צינור ביוב ראשי שנערכו בשוליו המזרחיים של העמק, היישר מתחת למצוק הסלע הדרומי של עיר דוד, בקיץ 2004, נחשפו מדרגות אבן אחדות. בעקבות כך נערכה חפירת הצלה מטעם [[רשות העתיקות]] בהנהלת [[רוני רייך]] ו[[אלי שוקרון]]. נחשף עברה המזרחי של בריכה מדורגת גדולת מידות. נחשפו גם פינותיה הדרומית-מזרחית והצפונית-מזרחית. מטבעות שהוצאו מן המלט המלכד את אבני הבנייה היו כולם מן המאה הראשונה לפסה"נ. מכאן שהבריכה המדורגת נבנתה לראשונה בימי הבית השני. לא ניתן לדייק ולומר אם היה זה בשלהי ימי ה[[חשמונאים]], או בתחילת ימי המלך [[הורדוס]]. החופרים הציעו לזהותה עם בריכת השילוח הנזכרת בסיפור על ריפוי העיוור ([[הברית החדשה]], [[הבשורה על פי יוחנן]] פרק 9). הסתבר גם שתעלת המים שבה זורמים מי המעיין לאחר יציאתם מניקבת השילוח, היא התעלה המזינה את הברכה המדורגת. מסתבר שבריכה זו תופסת את כל שטחו של הגן הגדול שכונה בערבית בשם ברכת אל-חמרה. הברכה השלמה הייתה ככל הנראה בעלת מתאר טרפזי (צרה יותר בצפונה, והולכת ומתרחבת עם התרחבות העמק לדרומה). היא גדולת מידות (אורך הצלע המזרחית שנחשפה בשלמותה הוא כ-70 מ'). הברכה בנויה גרמי מדרגות המופרדים על ידי מדרכים (פודסטים) צרים. מדרגות האבן מקיפות את הברכה מכל עבר. מאחר שתעלת ההזנה עוברת מעל למדרגה הגבוהה ביותר ניתן היה למלא את כל הברכה במים ולהציף את כל המדרגות. השיטה לבנותה במדרגות ובמדרכי ביניים נועד ודאי לסייע בשימוש בבריכה במפלסי מים שונים. במקום שמדרגות אבן אחדות חסרות נתגלו מדרגות בנויות טיח בעל גוון אפור השייכות לשלב קדום יותר של הברכה. סוג זה של מדגות מטוייחות אופייני בעיקר ל[[מקווה|מקוואות טוהרה]] שמהם התגלו בירושלים למעלה ממאה וחמישים. מסתבר שהשלב הראשון נבנה בידי מתקיני מקוואות. מאחר שמדרגות אלה לא עמדו בשימוש הרב שנעשה בבריכה, החליטו לצפות את מדרגות הטיח במדרגות אבן. ▼

היישר מצפון לבריכה נחשפו חלקים מרחבה מרוצפת לוחות אבן. בין שוליה הצפוניים של הבריכה ובין הרחבה המרוצפת מבדיל [[סטילובט]] (אדן בנוי המוגבה בכעשרה סנטימטרים מן הרחבה המרוצפת) החוצה את העמק לרוחבו, במקביל לשולי הבריכה. בסביבה נמצאו חוליות אבן של עמודים (על חוליה אחת נמצאו אותיות עבריות כסימני סתתים). אלה ניצבו בזמנם על הסטילובט ויצרו חציצה מסוימת בין הברכה לבין הרחבה הציבורית.▼

==מקווה לעולי רגל==▼

חשיבותם של מי השילוח, בימי הבית השני, לטקס [[ניסוך המים]] על מזבח בית המקדש בחג הסוכות, ל[[טהרת זבים]] (שאין להם טהרה במי מקווה טוהרה רגיל) ולהכנת מי החטאת לטהרת [[טומאה|טמאי מת]], ידועה מהמקורות. המבנה המיוחד של הברכה הביא את החופרים להשערה שמי השילוח שימשו גם לתפקיד נוסף – במים אלה [[טבילה (יהדות)|טבלו]] עולי הרגל וטיהרו עצמם טרם שעלו לבית המקדש בשלוש הרגלים. החוקרים מצאו דמיון בין הברכה מימי הבית השני למקוואות טבילה בני התקופה שנתגלו בחפירות הכותל הדרומי וברובע היהודי. עולי הרגל, שחנו אולי בנחל קדרון הסמוך, שתו ממי השילוח וטיהרו עצמם בברכה. הקושי היחיד בהצעה זו נובע מן העובדה שטבילה לשם טוהרה חייבת להעשות ללא [[חציצה]] בין הטובל ובין המים, כלומר בעירום. לא מתקבל על הדעת שאנשים הסתובבו בעירום במקום ציבורי. ייתכן שהיו בתוך המים אזורים מגודרים במחיצות ארעיות (על גבי המדרגות נמצאו נקבים רבים), וייתכן גם שאנשים פשטו את שמלתם בתוך המים. מכל מקום הבריכה הזו נתנה גישה למאות אחדות של אנשים גישה בו זמנית אל המים.▼

==סופה של ברכת השילוח==▼

הברכה מימי הבית השני יצאה משימוש ב[[המרד הגדול|מרד הגדול]] נגד הרומאים בשנת [[70 ]]. על כך מעידים מספר מטבעות שנתגלו על גבי אבני הריצוף של הרחבה המרוצפת הניגשת אל הברכה מצפון. המטבעות כולם מימי [[המרד הגדול]]. המאוחר שבהם זמנו השנה הרביעית למרד שהיא שנת 69 . בשנים שלאחר החורבן שטפו גשמי החורף את סחף הגבעות במורד הגיא ובמורד מדרונות הר ציון שממערב לבריכה, אל תוך הברכה, זו התמלאה בשכבה אחר שכבה של סחף (עד 4 מ' במקומות אחדים) עד שנעלמה כליל מפני השטח. ▼

==ברכה הביזנטית והכנסייה==▼

[[הנוסע מבורדו]] [[333]] מתאר ברכה מפוארת ורחבת ידיים שהייתה מוקפת שדרות עמודים מארבעת צדדיה. הדפנות (22.5 מ' אורך כל צלע) נחצבו בסלע הטבעי ומעליו הייתה בניית גזית. באמצע הברכה עמדה מחיצה להפרדה בין גברים לנשים. ▼

בשנים [[1894]]-[[1897]] נחשפה על ידי [[פרדריק בליס]] וארצ'יבלד דיקי שרידיה של [[כנסייה|כנסיית]] השילוח שנבנתה באמצע [[המאה ה-5]] לספירה על ידי [[אאליה אאודוקיה|הקיסרית אוודוקיה]].▼

הכנסייה הוקמה לזכר סיפור הנס של ישו שהחזיר לעיוור את ראייתו בבריכת השילוח כפי שמתואר ב[[הבשורה על פי יוחנן|בשורה על פי יוחנן]] ט 1-7:▼

:כאשר עבר בדרכו ראה איש עור מיום הולדו. שאלו אותו תלמידיו: 'רבי, מי חטא שהוא נולד עור? הוא או הוריו?' ענה ישוע: 'לא הוא חטא ולא הוריו; אין זה אלא כדי שיגלו בו פעלי אלהים. עלינו לפעל את פעלי שולחי כל עוד יום. יבוא לילה ואז לא יוכל איש לפעל. בעודני בעולם אני אור העולם.' אחרי אמרו זאת ירק על האדמה ועשה טיט מן הרוק; מרח את הטיט על עיני העור ואמר אליו: 'לך ורחץ בברכת השלוח' [שפרושו שלוח]. הלך ורחץ, ובא כשהוא רואה".▼

הכנסייה הוקמה מצפון לברכת השילוח, כלומר על גבי המוצא הדרומי של ניקבת השילוח, וחלקיה נשתמרו היטב, לעתים עד לגובה העולה על 2.5 מטר. הכנסייה, שמידותיה 16 מטר ברוחב על 28 מטר באורך, נחלקה לאולם תווך ושתי סיטראות על ידי ארבע אומנות רבועות. הסיטראות רוצפו בפסיפסים מעוטרים בדגמים שרווחו בתקופה הביזנטית. הכניסה לכנסייה הייתה מצפון וירדו אליה דרך [[אטריום]] (חצר פנימית) ו[[נרתקס]] מדורג ממנו עברו לכניסה דרך [[אכסדרה|סטיו]]. הסיטרה הדרומית נפתחה אל ברכת השילוח במעין סטיו פתוח. לידה בית חולים. הכנסייה חרבה עם הכיבוש הפרסי (614) אך הברכה הייתה בשימוש גם בתקופה המוסלמית הקדומה. ברבות הימים נפלו שדרות העמודים והדפנות התמוטטו. למרות תיקונים חוזרים ונשנים לא חזרה הברכה לפארה הקודם. ▼

התיקון האחרון נעשה בשנת 1879 ואז קיבלה הברכה את צורתה הנוכחית הקטנה בהרבה (פחות מחמישית) מהברכה המקורית והנעדרת כל הדר. כשבליס גילה ב-1896 את ברכת ארבעת הסטווים ואת שרידי הכנסייה הזדרזו המוסלמים להקים מסגד במקום לבל ינסו הנוצרים לחדש את בניין הכנסייה.▼