עוברת על דת משה ויהודית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא יתום - אומץ ע"י צניעות (יהדות), קישורים פנימיים
שורה 14:
 
==בספרות ההלכה==
על פי ההלכה, אדם שמגרש את אשתו מכיוון שהוא חפץ בכך מכל סיבה שהיא, חייב לתת לה [[כתובה]]. אך במקרה בו האשה הייתה אשמה ב[[גירושין]] באופן מוחלט, והתנהגותה הסוררת גרמה לכך שלבעל יהיה אסור להתגורר עימה על פי הפסוק האומר "ומצא בה ערוות דבר ושלחה מביתה"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כד}}}} - במקרה שהאשה אינה נוהגת כראוי בצניעותב[[צניעות (יהדות) |צניעות (יהדות) ]], או אם היא מכשילה אותו באיסורים, ואסור לו לסמוך עליה במגוון הלכות, כגון [[נדה]] ו[[איסור והיתר]]. במצב עניינים זה אין הבעל חייב לתת לה את דמי כתובתה, והוא יכול לגרשה ב[[גט]] ללא כתובה. אופן אחר שעליו דנה המשנה במקום אחר, הוא כאשר האשה [[חולי|חולה]] גופנית או נפשית ברמה גבוהה (המפורטת במשנה) והסתירה זאת מבעלה לפני נישואיהם (להוציא מומים חיצוניים שיכל לגלות בכוחות עצמו), שגם אז היא הגורם ל[[גירושין]] והבעל פטור מלתת לה את דמי כתובתה.
 
נשים אלו, שהבעל חייב לגרשן עקב סיבה הלכתית, נקראות "עוברת על דת". אשה שעברה על דת משה - כלומר עברה על ההלכה; עלולה להכשיל את הבעל באיסורי [[נדה]], [[מעשר]] או [[הפרשת חלה|חלה]]; או לחלופין עלולה להיות [[נדר|נודרת]] ואינה מקיימת, ועל פי חכמים בכך גורמת לבניה למות טרם זמנם ("כל הנודר ואינו מקיים בניו מתים") נקראת "עוברת על דת משה", שכן היא עברה על הכתוב ב[[תורה שבכתב]] שנכתבה על ידי [[משה רבינו]]. אשה שעברה על כללי ה[[צניעות]] שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: [[ כיסוי ראש לנשים ביהדות|כיסוי ראש]] באופן אגבי (השערות מכוסות ב"קלתה" סל שהנוהג היה לשאת אותו על הראש וגם היה עשוי בצורה מיוחדת שתתאים לכך){{הערה|כיסוי ראש עצמו הוא חיוב מהתורה שנלמד מהפסוק בפרשת [[סוטה]] שבה כתוב "ופרע את ראש האשה" ומכך נראה שעד עכשיו השערות היו מכוסות}}, טוויה בשוק שיש בה שתי משמעויות: גילוי הזרועות במקום ציבורי{{הערה|לפי פירוש [[רב יהודה]] בשם [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בכתובות עב ב וכנפסק להלכה}}, או שלשול חוט תפירה אדום בין רגליה, מנהג פריצות [[גוי]]י ידוע (בתקופת המשנה),{{הערה|לפי פירוש [[רב חסדא]] בשם אבימי, ובתוספות שם ד"ה בטווה)}} דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים{{הערה|כפירושו של רב יהודה בשם שמואל למשנה "ומדברת עם כל אדם"}}, קללות באופן של עזות פנים (מקללת את חמיה בפני בעלה או נכדיו) ודיבורים קולניים בענייני [[יחסי אישות (יהדות)|יחסי אישות]], באופן הנשמע לשכנים{{הערה|{{בבלי|כתובות|עב|א}} וע"ב.}}.
 
בקרב חכמי בבל התקיים דיון האם אשה המורדת על דת משה ויהודית צריכה התראה, או שמא מפסידה את כתובתה ללא התראה{{הערה|{{בבלי|סוטה|כה|א}}.}}. [[רבי חנינא מסורא]] הביא ראיה מפורשת מ[[ברייתא]] שבה כתוב שגם נשים אלו אינן מפסידות את כתובתן ללא התראה.
שורה 24:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני משפחה ואישות]]
{{ערך יתום}}