ג'ון בינג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.4) (בוט מוסיף: ca:John Byng
מ ויקיזציה
שורה 1:
[[תמונה:John Byng.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדמירל ג'ון בינג, ציור מאת תומאס הדסון, 1749]]
'''אדמירל ג'ון בינג''' (ב[[אנגלית]]: '''John Byng, '''){{כ}} ([[29 באוקטובר]] [[1704]] - [[14 במרץ]] [[1757]]) היה [[אדמירל]] [[בריטניה|בריטי]], אשר הועמד ל[[משפט צבאי]] ו[[הוצאה להורג|הוצא להורג]] על שכשל "לעשות ככל יכולתו" ב[[קרב מנורקהמינורקה]], בתחילת [[מלחמת שבע השנים]].
 
בינג, ששירת קודם לכן בתפקיד Commodore-Governor של אוניות הדיג האנגליות שפעלו במימי [[ניופאונדלנד (אי)|ניופאונדלנד]], נשלח ב-[[1756]] עם שייטת קטנה כדי להסיר את [[המצור על מינורקה|המצור]] שהטילה שייטת [[צרפת]]ית בת 12 אניות וחמישה-עשר אלף חיילים על המבצר הבריטי סיינט פיליפ (פורט מאהון) שבאי [[מנורקה]] (מינורקה). במהלך הקרב הימי שהתפתח בין הצדדים, ניזוקו קשות אחדות מהאניות הבריטיות, בעוד האחרות, ובהן אנייתאוניית הדגל של בינג, עודן מחוץ לטווח היעיל של התותחים. במקום לחרוג מהוראות הקבע ללחימההלחימה (Fighting Instructions), שכפו משמעת טקטית על אדמירלים ומפקדי אניותאוניות, ולהורות לאניותיולאוניותיו להסתער מיד ובאופן עצמאי על האויב, החליט בינג לשמור על שלמות המערך הקרבי. כתוצאה מכך חמקו הצרפתים ללא פגע. לאחר ארבעה ימי המתנה שבה השייטת ל[[גיברלטר]] מבלי שתצליח לשחרר את המבצר, וזמן מה לאחר מכן נאלץ חיל המצב הבריטי להיכנע.
 
הכישלון הצבאי עורר זעם רב בבריטניה. בינג נקרא לשוב לאנגליה והועמד למשפט צבאי על שהפר את פקודות הצי. הנוסח של פקודות אלה תוקן זמן קצר קודם לכן, וקבע עונש מוות לקצינים מכל הדרגות אשר לא יעשו ככל יכולתם להכות באויב, הן בעת קרב והןהן במרדף אחר אניותיואוניותיו. בית הדין הרשיע את בינג, הורשעוהוא והוצאהוצא להורג על ידי [[כיתת יורים]] ב-[[14 במרץ]] [[1757]] ב[[פורטסמות']], על סיפונה של [[אה"מ]] "מונארך" (HMS Monarch1747)|אה"מ "מוֹנַארְק"]].
 
חומרת העונש והחשד כי שימש שעיר לעזאזל, הובילו לתגובה אוהדת לבינג בדעת הקהל. מאז רווחתמקובלת הדעה, כי הוא הומת בשל טעותשלא בשיפוטבצדק. ההוצאההוצאתו להורג קיבלה תיאור סטירי ביצירה "[[קנדיד]]" של [[וולטר]]:
{{ציטוט|תוכן=בדברם כך, הגיעו אל חוף פורטסמות'. המוני אנשים כיסו את שפת החוף והתבוננו בתשומת-לב אל איש אחד, בריא-בשר למדי, שכרע על ברכיו, בעיניים קשורות, על מכסה אחת הספינות של הצי; ארבעה אנשי-צבא, שניצבו ממול האיש הזה, ירו בו, איש-איש מהם ירה שלושה כדורים אל גולגולתו, במנוחה הגמורה ביותר. וכל הקהל הלך לו מרוצה למאוד. "מהו כל הדבר הזה?", אמר קנדיד, "ומה השד המודיע בכל מקום את כוחו?" הוא שאל, מי הוא האיש העבה הזה שהוצא להורג בטקס זה. "זהו אדמירל", קיבל בתשובה. "ועל שום מה נהרג האדמירל הזה?" "הרי זה", אמרו לו, "משום שהוא בעצמו לא עשה הרג רב למדי בעולם; הוא ערך קרב עם אדמירל צרפתי, ונמצא שהוא לא קרב ביותר לגשת אליו." "אבל", אמר קנדיד, "הלא גם האדמירל הצרפתי היה רחוק מן האדמירל האנגלי באותה מידה ממש!" "אין כל ספק בדבר", באה התשובה, "אבל בארץ זו מוטב להרוג מזמן לזמן את אחד האדמירלים, כדי להפיח אומץ בלב השאר.|מרכאות=כן|מקור='''דברי ימי אנגליה''' מאת ס' א' קרינגטון ו-י' המפדן ג’קסון. תרגום: י' שנברג ו[[מנחם זלמן וולפובסקי]]. תל אביב, [[הוצאת מצפה]], 1941.}}