יוסף גורני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Yosef Gorny cropped.jpg|שמאל|ממוזער|220px|יוסף גורני (יוני 2008)]]
'''יוסף גוֹרְנִי''' (נולד ב-[[1933]]) הוא [[פרופסור אמריטוס]] בחוג ל[[היסטוריה של עם ישראל|תולדות עם ישראל]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]] וראש המכון לחקר ה[[עיתונות]] וה[[תקשורת]] היהודית ע"ש אנדראה ו[[צ'ארלס ברונפמן]] באוניברסיטת תל אביב. חוקר ה[[לאומיות]] היהודית במאה השנים האחרונות. חתן [[פרס ביאליק]] לחכמת ישראל (2006).
 
==חייו ופועלו==
יוסף גורני נולד בשנת [[1933]] ב[[ורשה|וורשה]] [[עיר בירה|בירת]] [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], אחרי [[הפלישה לפולין|כיבוש ורשה על ידי הגרמנים]], הצליחו הוריו להימלט לעיר [[לבוב]] במזרח פולין, שהייתה תחת הכיבוש ה[[ברית המועצות|סובייטי]]. משם הם [[הגליה|הוגלו]] על ידי השלטונות ל[[סיביר]], והודות לכך ניצלו חייהם. בתום המלחמה חזרו ל[[פולין הקומוניסטית|פולין]] ומשם ל[[גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה|גרמניה]], בה שהו שנה ב[[מחנה פליטים]]. בשנת [[1947]] הגיעו ל[[ארץ ישראל]] ב[[אוניית מעפילים|אוניית המעפילים]] "י"ד חללי גשר הזיו". הם נתפשונתפסו על ידי [[המנדט הבריטי|הבריטים]] ונאסרו במחנה המעצר ב[[עתלית]]. גורני הוברח מהמחנה על ידי שליחי [[הסוכנות היהודית]] לקרובי משפחה, והוריו שוחררו כעבור חצי שנה. אחרי השחרור ממחנה המעצר גרו בגוש [[תל מונד]], שם גר אחיו של אביו, שהיה חבר מושב [[חרות (מושב)|חירות]].
 
בתל מונד למד יוסף גורני בבית הספר האזורי, ולאחר מכן [[גיוס לצה"ל|התגייס לצבא]]. שירת כסמל קרבי בגדוד 13 בחטיבת [[גולני]], בשנים [[1954]]–[[1951]]. בתום השירות נרשם ל[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] ללימודים בחוגים: תולדות עם-ישראל ו[[היסטוריה]] כללית. ב[[ירושלים]] פגש את רעייתו גאולה לבית ציפרמן, נישאו בשנת [[1958]] ונולדו להם שני בנים: רן ועודד.
 
עם סיום לימודיו בירושלים ב-1958 התקבל כמורה בבית הספר התיכון העירוני בעיר [[הרצליה]], שבו לימד והיה מחנך במשך עשר שנים. במקביל לכך, התחיל את לימודי התואר השני באוניברסיטת תל אביב, עבודת המאסטר הייתה בנושא מפלגת [[פועלי ציון]] ב[[העלייה השנייה|עלייה השנייה]], אותו עשה תחת הנחייתו של פרופסורפרופ' [[רפאל מאהלר]], קיבל את התואר השני בהצטיינות ב-[[1965]]. אחרי [[מלחמת ששת הימים]], בה השתתף, התקבל בשנת [[1968]] כאסיסטנט בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. בשנת [[1971]] סיים את עבודת ה[[דוקטורט]] בהצטיינות יתרה, התזה שלו הייתה: "[[אחדות העבודה]] [[1930]]-[[1919]], היסודות האידאולוגיים והשיטה המדינית, בהדרכת פרופסורפרופ' [[משה מישקונסקי,מישקינסקי]]; העבודה ראתה אור בשנת [[1975]], כספר ועליה קיבל את פרס [[יצחק בן צבי]] מטעם [[יד יצחק בן צבי]]. משנת 1971 שימש מורה באוניברסיטת תל אביב - בכל הדרגות, לפי הסדר, עד לדרגת [[פרופסור מן המניין]].
 
באוניברסיטה מילא מגוון תפקידים: ראש המכון לחקר ה[[ציונות]] ע"ש [[חיים ויצמן]] במהלך שתי קדנציות; ראש תוכנית הב"א הכללי בפקולטה ל[[מדעי הרוח]]; ראש בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג; וממונה על ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] לחקר יהודי אירופה על-שם משפחת שפיגל; וכן ראש הוועדה האקדמית של [[המכון למורשת בן-גוריון]] ב[[שדה בוקר]]. במקביל לכך הוא משמש זה שנים מספר יו"ר ההנהלה ב[[מכללת בית ברל]], וראש המכון לחקר העתונות היהודית באוניברסיטת תל אביב, המוציא לאור את [[כתב עת|כתב העת]] [[קשר (כתב עת)|קשר]].
שורה 129:
 
{{מיון רגיל:גורני, יוסף}}
 
[[קטגוריה:היסטוריונים ישראלים]]
[[קטגוריה:חוקרי יהדות ישראלים]]
[[קטגוריה:חוקרי הציונות]]
[[קטגוריה:היסטוריונים של ישראל]]
[[קטגוריה:חוקרי הסוציאליזם]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת תל אביב: מדעי הרוח]]