יעקב העליון – הבדלי גרסאות

ב[[מלחמת ששת הימים]] התגייס ל[[מילואים]], ולחם בגזרת [[רמת הגולן]]. במהלךקרב הקרבות,על מוצב [[תל פאחר]] נפצע קשה, איבד [[עין]] ו[[רגל]], ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מ[[בית חולים]] כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. העליון בעקבות פרסום הספר הפך למרצה מבוקש, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד במעריבב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-[[1970]] קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של [[מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי#פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר|מסדר ז'בוטינסקי]], על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר [[המועצה לביקורת סרטים ומחזות]].

ב-[[1967]] השתתף יעקב העליון במלחמה ברמת הגולן כלוחם [[חיל השריון הישראלי|חיל השריון]], ובקרב על מוצב [[תל פאחר]] נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח ה[[טנק]], ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.<ref>{{מעריב|יעקב העליון|חזרתי אליך תל-פאחר|1968/06/07|04302}}{{מעריב||המשך|1968/06/07|04401}}</ref> הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם [[פרוטזה]], ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם ה[[קמיע]] שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני [[1973]], וחודשים ספורים אחר-כך הפך ל[[רב-מכר]], בין היתר בקרב פצועי [[מלחמת יום הכיפורים]]. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת של מלחמת ששת הימים, הוא ממשיך להיות אחד מספרי המופת שנקראים על ידי פצועי צה"ל, ונפגעי תאונות דרכים. העליון עצמו נחשב מרצה מבוקש, בעקבות פרסום הספר, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן.