יציאה בשאלה – הבדלי גרסאות

בתקופת [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]] ובתקופת תחילת ה[[ציונות]], החל הגל הגדול הראשון של עזיבת העולם ה[[חרדי]] בשל תפיסות [[חילוני|חילוניות]] [[אתאיזם|ואתאיסטיות]]. עם גל זה נמנים [[רופא]]ים, [[מדען|אנשי מדע]], [[סופר]]ים ו[[פילוסופיה|פילוסופים]] ואיתם ראשי הציונות והתחייה העברית כמו [[יל"ג]], [[אחד העם]], [[אליעזר בן יהודה]], [[בוריס שץ]], [[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי]], [[מנדלי מוכר ספרים]], [[יוסף חיים ברנר|חיים ברנר]], [[יהושע חנא רבניצקי]], [[חיים נחמן ביאליק]], [[אד"ם הכהן]] ורבים אחרים. יציאתם בשאלה של רבים מהם הייתה מתונה, והתבטאה בקריאת תגר על הנורמות הדתיות המקובלות, החזקה בדעות חריגות על המסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים אשר במרכזו לא הייתה הדת היהודית, אלא ה[[מדע]] ורעיונות אוניברסליים או אידאות כמו ה[[סוציאליזם]]. במסגרת היציאה בשאלה המתונה הייתה תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני ([[חרדי לאומי]]) לעבר דתיות מתונה יותר. לעתים הקפידו היוצאים בשאלה רק על חלק מהמצוות: למשל, [[אהרון דוד גורדון|א.ד. גורדון]] הקפיד על [[מצוות לא תעשה]] עד סוף ימיו, בזמן שוויתר לחלוטין על קיום [[מצוות עשה]]. לעתים היה חוסר הקפדה על מצוות שבין [[מצווה#בין אדם למקום ובין אדם לחברו|אדם למקום]], אך הקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. בנוסף, יש שהקפידו על מצוות שמקורן בתורה (מצוות [[דאורייתא]]) אך לא על מצוות שמקורן בחז"ל (מצוות [[דרבנן]]).

 

 

==ראו גם==